1
אמר כי האדם העצל והוא המתרשל בענייניו אחריתו להיות רש ומתוך כך נפשו מתאוה אל העניינים ההכרחיים ואין לאל ידו. אמנם נפש האנשים החרוצים והם הזריזים והמהירים במלאכתם תהיה דשנה ורעננה והוא כאילו אמר עצל נפשו מתאוה ואין.
2
וכן העצל מקנות החכמה בבחרותו שהוא זמן הלימוד בהגיע ימי הזקנה תהיה נפשו מתאוה אל ידיעת החכמה ולא תהיה ידו משגת כי מטבע האנשים שיתאוו לדעת החכמה אמנם לא ירצו לטרוח בלימודה וללמוד הצעותיה ומונחיה ולפיכך אמר מתאוה ואין ואינה מוצאה דבר מענייני החכמה נפשו של איש שהתרשל בלימודה כי החכמה היא דבר שאין מגיעים אליה רק אחר הידיעה והשתדלות מרובה. אמנם נפש המשתדלים בבקשת החכמה והשלימות תהיה דשינה ורעננה ותחול עליה צורת השכל על השלימות. ומלת תדושן הפך תרעב.