1
אמר כי האדם שיחשוך אמרי פיו ויזהר ממותרי הדבור הוא שומר נפשו במעשה הזה מרעה שלא תבואהו. אמנם מי שהוא פושק שפתיו כלומר פותח שפתיו ומרבה לדבר הוא גורם לעצמו מחיתה והוא השבר. ופושק שפתיו כולל כל מותרי הדבור הן הדבורים האסורים והבטלים שיהיו בענייני העולם. הן במה שידבר האדם בענייני ה' ית' ובהיותו נודר לשמו ית' ובספר תאריו על צד החיוב וכיוצא בזה משגגת הדבור. וכן שומר נפשו כולל הגוף והנפש כפי הענין שיהיה.