אמר עצתי היא שאם תהיה דאגה בלב איש שיסיר אותה הדאגה מלבו וישחה אותה כלומר יכניענה. ודבר טוב ר"ל ואם יהיה בלב האיש דבר טוב מענין שמחה ישמחנה כלומר לא ישחה ולא יכניע השמחה רק ישמח בשמחתה. והסבה אשר בעבורה נתן זאת העצה לא הזכיר הכתוב אמנם הסבה גלויה וזה שאם תהיה הדאגה על דבר שכבר עבר הדאגה ההיא לבטלה ואם תהיה הדאגה מפחדו על דבר רע פן יבוא הדבר ההוא הוא בין שני אפשרים אפשר שיבוא הדבר הרע ההוא ואפשר שלא יבוא וכמו שהוא ירא פן יבוא הרע ההוא כן יבטח בה' וישען באלהיו שלא יביאנו עליו. ואם תהיה הדאגה בעבור אבדת ממון או אבדת בנים וקרובים יעביר על לבו כי טובות העולם הזה וכל קנייניו וכן כל רעותיו הם טובות מדומות. ולכן כשיתבונן המשכיל ויבחן העולם ידע כי כל העולם השפל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש לבד מעבודת האלהים ית' שמו. ומי שהפסיד קנייני העולם לא הפסיד כלום ומי שהרויח הרויח הבל ורעות רוח לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר כי מי שהרויח הרויח דמיון מכזב בלבד ומי שהפסיד הפסיד מה שהוא חוץ מעצמותו וכמה פעמים יהיו הבנים והקרובים והקניינים סבה להפסד הגוף והנפש. וכן אבדת הבנים והממון לפעמים יהיו סבה להכיר אדם את בוראו ולהכניע נפשו ותהיה נפשו צרורה בצרור החיים. ולכן כשיבחן החכם את העולם לא ישמח בטובתו ולא ידאג מרעתו. ועוד כי הדאגה על מה שיבא על האדם בגזירת בוראו ית' היא מדה פחותה ואינה מדת החסידים והשלמים הבוטחים באלהיהם והמשליכים כל יהבם עליו ית' ומוסרים בידו נפשם וגופם וממונם ובניהם וכל ענייניהם. כי האיש שהוא על זאת הצורה שימסור ביד ה' ית' כל מה שיש לו בעת שישתנה עניינו ויגזור הבורא עליו במה שאינו מפיק רצונו ראוי לו שיחשוב בנפשו אלו אדם אחד נתן לחבירו בית אחד או שדה במתנה ואחר כן עלה בלב מקבל המתנה להרוס אותו או לבנותו על ענין אחר או לשנותו מענין הראשון היש מן הדין לנותן אותו שיאבל על מעשהו וידאג על שנותו אותו מעניינו הראשון אחר שמסר לו הבית או השדה. וכן ראוי לאדם אם התנדב בנפשו ובממונו לאלהיו שלא יאבל על מעשהו כרצונו וכהנהגתו כחפצו אע"פ שאיננו טוב לו לפי הנראה ממנו. אבל ראוי לו שתנוח דעתו עליו ויסמך על הנהגתו המעולה וגזירת בית דינו ואל יחזר במה שנתן לו משלו. ולא יראה הצער בעת גזר דינו עליו וכל שהוא מיצוריו והוא ית' יוצרו ומטריפו ומנהיגו כטוב לו בגלויו ובנסתרו ואם הדבר נעלם ממנו. ולכן זרז זה החכם את בני אדם כולם ואמר אם תהיה דאגה בלב איש עצתי היא שישחנה ויכניענה. ואם יהיה בלב דבר טוב משמח לשלמותו ומעלתו יניח השמחה על עניינה ולא ישחנה רק ישמח בה. או יהיה ודבר טוב חסר בי"ת ועניינו ובדבר טוב ויהיה ביאור הפסוק בענין זה כשתהיה דאגה בלב איש עצתי היא שישחנה ובדבר טוב שיעלה על לבו מדבר חכמה ישמח האדם הדאגה הנזכרת והענין שיהפך הדאגה לשמחה. או יהיה מלת ודבר האמורה באחרונה משרשת בראשונה גם כן ויאמר כשיהיה דבר דאגה בלב איש אותו דבר הדאגה ישחה נפשו או לבתו שהוא לשון נקבה. וכשיהיה בלב איש דבר טוב ומשמח שהוא הפך הדאגה הדבר ההוא משמח נפשו או לבתו שהיא מרכבת הנפש.