אמר כי האויל בעת שידברו האנשים בקלונו או שיעשו דבר כנגד רצונו יחרה אפו ולא יזהר ממדת הכעס רק יכעוס במקומות המפורסמות ואפי' ביום שירגישו האנשים כעסו. אמנם האיש שהוא בעל ערמה אם יספרו בגנותו או יעשו דבר שלא כרצונו אינו מגלה כעסו רק הוא כוסה קלון שנאמר עליו ומעלימו וזה מפאת ערמתו כי אם יכעוס יביאהו הכעס לחלל הדרת פניו ולדבר בגנות אחרים ודבתו לא תשוב מפני זה ויוסיפו לדבר בו עוד. ויש מפרשים ערום מן ובגדי ערומים תפשיט ואומר כי המתכסה בענין קלון לא יחשוב היותו מלובש כי אז הוא ערום ועריה אמנם המתכסה בענין כבוד הוא אשר לבש מחלצות.
ואחרי שהודיע כי חכם הוא שומע לעצה והוא כוסה קלון ואיננו מפרסם כעסו בדברים ומדרכי החכם גם כן שהוא יפיח אמונה ויגיד צדק. אמנם הרשע שדרכו ישרה בעיניו וביום יודע כעסו הוא עד שקרים ועד מרמה ולא יחשוב בעת שיהיה עד שקרים ועד מרמה כי יש בוטה כמדקרות חרב וההבדל שיהיה בין הרשע הבוטה כמדקרות חרב ובין לשון חכמים היא ששפת אמת תיכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר.