אמר כי האדם הרשע הוא רואה יום יום הרעים הנענשים הן למות הן לשרשי הן לענוש נכסין ולאסורין ועם כל זה לא ימנע מעשות הרע כאלו הוא חומד להיות נצוד גם הוא במצודה שנאחזים בה הרעים ואמר על דרך הרחבת הלשון כאלו הוא אוהב המצודה ההיא. אמנם שרש צדיקים והוא הצדק שהושרש בלבותם יתן פריו ולא יחמוד מצוד רעים רק יתרחק מן המצודה ההיא בכל כחו.
או יאמר כי האדם הרשע הוא חומד דבר שהיא מצודה ורשת פרושה לפעמי הרעים כמוהו והדבר הזה הוא הרע שחומד ומתאוה הרע לנפשו ולזולתו והרע הוא המצודה שיכשלו בה הרשעים והענין שהרשע לא יתאוה כי אם לעשות רע. אמנם הצדיקים לא יאהבו הרע רק שורש הצדיקים יתן פרי והענין שהכח אשר בנפשם לצאת אל הפועל יתן פריו ויצא מן הכח האנושי אל הפועל האלוהי והוא הנמשל לנתינת הפרי כלומר יגיע אל התכלית המכוון ממנו.
ויש מפרשים מצוד מן מצודת דוד לשון חוזק ומבצר כלומר חמד להתבצר ברשעו ובגאון לבו כמו שמתבצרים הרשעים כמוהו.
ואחר שזכר כי הרשע מרדף ריקים כאילו חמד מצוד רעים אמר לא די שפעולות הרשע הם גורמות נזק גדול אלא שפשע הרשע יביא עליו ועל זולתו מוקש רע והצדיק בצדקתו הוא יוצא מצרה כלומר לא תבואהו צרה ואם יהיה בתוך הצרה יצא ממנה בסבת צדקתו כי דבר ראוי הוא שמפרי פי איש ישבע טוב ולכן יצא מצרה צדיק וגמול ידיו ישיב לו. ועל כן בפשע שפתיו של רשע יבוא מוקש אל נפשו או ר"ל כמו שפשע שפתים יבא מוקש רע כן כשיהיה הדיבור טוב מפרי פי איש שיהיה טוב ישבע טוב ומסכלות האויל והרשע הנז' שלא יבקשו עצה במעשיהם ואם יתנו להם עצה לא ישמעו רק דרך כל אויל הוא ישר בעינו אמנם על דרך האמת מי שישמע לעצת חכם הוא חכם. ולא די לאויל שהוא מגלה כסילותו בביתו בלילה אלא אפי' ביום יודע כעסו ויתפרסם כסילותו ולא היה לו לפרסם סכלותו כי האיש שכוסה קלון ערום.