אמר כי האדם השלם והישר לא די שהוא חומל ומרחם על מינו והם האנשים אשר בגילו אלא שהוא יודע נפש בהמתו כלומר חונן ומרחם אף על הבהמות ובאמרו יודע צדיק נפש בהמתו ולא אמר חומל צדיק על בהמתו ר"ל כי הצדיק בעבור שלימותו ולהיותו מתדמה בדרכי ה' ית' שהוא חנון ורחום ונותן לחם לכל בשר ומשביע לכל חי רצון הוא יודע מה שבנפש בהמתו לשאול ומה הדבר הצריך לה ואינה יכולה לבקשו בפיה והוא ממציא לה טרפה והצריך לה כי אם ידע הצדיק מה שבנפש בהמתו לשאול ולא ימציאנו לה אין בזה מעלה רק חסרון ופחיתות. אמנם הרשעים אין להם רחמנות וחנינה רק הם אכזרים והוא אמרו ורחמי רשעים אכזרי כלומר הרחמים של רשעים הם לב אכזרי כלומר חלק להם הזמן האכזריות במקום הרחמים. ואפשר שמלת אכזרי חסרת מ"ם הרבים וכאילו אמר אכזרים והוא תאר למלת רחמי. או יאמר כי הצדיק הוא מרחם על הבהמות וכל שכן על האנשים. אמנם אעפ"י שהרחמנות היא מן המדות המהוללות אין להשתמש בה עם הרשעים כי הרחמנות עליהם אכזריות על הצדיקים ולפיכך אמר כי המרחם עליהם הוא אכזרי. או יאמר כי הרחמנות שירחמו הרשעים על איש כשיחטא הוא אכזריות.
ויש שפירש יודע צדיק מן ויודע בם את אנשי סוכות ואמר כי הצדיק הוא מיסר ומכניע הנפש הבהמית אשר בו ומעבידה לשכלו. אמנם הרשעים שירחמו על נפשם הבהמית ולא יחסמו תאותם היא אכזריות על נפשם כי הם מעבידים השכל האלהי אל המלך זקן וכסיל אשר אין אכזריות גדול מזה. או יאמר כי הצדיק הוא היודע הדברים ההכרחיים אל נפשו הבהמית ולא ימנעם ממנה כי התורה והשכל לא ימנעו הדברים ההכרחיים. אמנם הרשעים שמרחמים עליה יותר מן הראוי הדבר הזה הוא אכזריות על נפשם כי הם טורדים הנפש מחיי עד.