אמר כי האיש החנף שהוא בעל חנופה הוא משחית את רעהו בדברי פיו והענין שגורם לו היזק בגופו ובנפשו. אמנם הצדיקים והשלמים הם נצולים מזה ההיזק ולא יכשלו בו. ומהו הדבר אשר יצילם ממנו הוא הדעת ר"ל הידיעה שקנו כי שכלם וידיעתם תצילם שלא יכשלו באותה החנופה. ואפשר כי מלת חנף תואר אל הפה ור"ל בפה מלא חנופה ישחית האדם את רעהו. גם אפשר שמלת דעת היא סמוכה אל הצדיקים ור"ל כי החנף ישחית אנשים בדברי פיו ולפעמים ינצלו האנשים מנזק החנף באמצעות דעת הצדיקים שיתנהגו על פי עצתם. ואם תהיה מלת ובדעת מקור יהיה ענין הפסוק כן האיש החנף ישחית רעהו בדברי פיו ואם יזדמן שידעו הצדיקים זה והוא שירגישו שהחנף יכוון להשחית רעהו הם יסבבו הצלתו וזהו שכיון באמרו ובדעת צדיקים יחלצו כלומר בעת שידעו הצדיקים כוונת החנף כי הוא להשחית את רעהו יחלצוהו האנשים מיד החנף כי הצדיקים יסבבו הצלתו.