אמר הן האדם השלם בעת שיעבור על ממצות בוראו ית' בעת מן העתים לא ינקהו ה' ית' מאותו עון רק יענישהו בעודו בארץ כלומר בהיותו בחיים. כל שכן הרשע והחוטא שהם ראויים שיענשו ואם לא תראה עונשם בעולם הזה יש להאמין שיענשו במקום אחר אחר המות. ודע כי החכמים ייראו לספר עונש הרשעים אחר המות פן יפחיתוהו כי הוא נורא מאד ומי יכילנו. ובאמרו הן צדיק בארץ ישולם מלתא אגב אורחא קמ"ל רמז לנו הענין הגדול אשר התבאר לחכמים והוא שהצדיקים ואנשי אמונה כשיחטאו לפעמים לא ינכה ה' ית' מזכיותיהם בשעור החטא ההוא והוא אמרו בתורה ולא יקח שוחד רק יענישם בעולם הזה כפי חטאם וישלם להם גמולם הטוב ממעשיהם הטובים בעולם הנשמות. וחייבה החכמה העליונה להיות כן מפני שכל הטובות והתענוגים שיהיו בעולם הזה הם אין ואפס. ואין להם דמיון וערך לטובת העולם הבא. וכן קצת עונש שיהיה לנפש החוטאת אחר המות בעולם הנשמות הוא גדול אלף אלפים מכל צער ועינוי שיהיה בעולם הזה. ומפני זה חייבה חכמתו ית' לענוש הצדיק על חטאתו בעולם הזה שהוא אין ואפס בערך אל העונש הרוחני וזה רצה באמרו הן צדיק בארץ ישולם. ויקבל כל שכרו מעבודת אלהיו וקיום מצותו בעולם הנשמות שהוא הטוב הגמור הצפון ליראי ה'. ולא רצה שיקבל שכרו בעולם הזה שקנייניו הם הבל ורעות רוח. ולרשעים חייב חכמתו בהפך זה והוא שהרשעים עם גודל רשעם אי אפשר שלא יעשו דבר לקבל שכר טוב וברוב העתים יחטאו ויתחייבו עבור החטאים ההם ענויים גדולים ולפיכך ראתה החכמה העליונה לתת להם גמולם על מעשיהם הטובים טובות העולם הזה שהם הבל ורעות רוח להענישם בעולם הנשמות שהם הענויים גדולים והמבהילים וזהו אמרו ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו לא יאחר לשונאו על פניו ישלם לו והוא שתרגם אונקלוס ומשלם לשנאוהי טבן דאינון עבדין קדמוהי בחייהון לאובדיהון לא מאחר עובר שב לשנאוהי טבין דאינון עבדין קדמוהי בחייהון משלם להון.