מונע בר זה הפסוק נתינת סבה אל מה שזכר באמרו יש מפזר ונוסף עוד ולאמרו נפש ברכה תדושן. ואמר הסבה שהחושך מיושר יבוא לידי מחסור. ומי שמפזר ממונו לצדקה נוסף הוא כי המונע הבר והוא מי שחננו ה' עד שצבר מן הבר מה שיספיק לקהל מאנשים והם מיחלים שימכור ממנו והוא לרוע טבעו מונע הבר מן העם ולא ימכרנו מטבע העולם שהאנשים יקללוהו. ואם יש בעל הבר בעל רוח נדיבה וישביר הבר לכל עם הארץ יברכוהו האנשים. וטבע החסרון והמארה להמצא במקום שתהיה שם הקללה ושפע הטובה מדרכה שתמצא במקום הברכה. וכן הענין בעצמו כמי שחננו ה' שכל טוב ולא יאציל מהודו על זולתו יקללוהו האנשים וחכמתו הולכת וחסרה. ואם ינהיג בני דורו לעבודת ה' ויאציל משכלו לכל איש מוכן לקבל וראוי לקבל יברכוהו האנשים וחכמתו הולכת ונוספת כי ילמוד מתלמידיו מה שלא ילמוד בהיותו מתבודד בלימודו. ואפשר כי אמרו יקבוהו הוא מן ויקוב חור בדלתו. ואמר החכם הזה מי שהוא מונע בר יהי רצון שיקבוהו העמים בחרבותיהם וברכת ה' ית' תהיה על ראש האיש המשביר לכל עם הארץ.
ואחר שהזכיר וברכה לראש משביר הזכיר הסבה ואמר הסבה שתחול הברכה לראש האיש המלמד דעת את העם כי האיש שוחר טוב לעשותו לנפשו ולזולתו הוא מבקש להיות רצוי לאל ית' ולאנשים ולכן תחול עליו ברכת ה' ית' והאנשים. אמנם האיש שהוא מונע בר יקבוהו לאומים ואחרי שהוא דורש רעה תבואנו וכל זה גרם לו היותו בוטח בעשרו ולא יחוש להיות רצוי מה' ית' והאנשים ולכן יפול. אמנם הצדיקים יפרחו לדמיון העלה של אילן והבוטח בעשרו ויסיר מעליו השגחת ה' ית' הוא עוכר ביתו וכשיחשוב לנחול עשרו הגדול שבטח בו הוא ימצא לבסוף שינחל רוח כלומר דבר אבד לשעתו וסופו כשיכלה ממונו שיהיה עבד בעבור אולתו לאיש שיתקים בידו ממונו בעבור היותו חכם לב. עץ חיים כלומר תכליתו ואשר הוא פריו מביא אל שלימות אשר בעליו יחיה לעולם. ואם עלה בידו להיות לוקח הנפשות מיד הזמן או מיד השטן ולהדריכם בדרך התורה והמצות אז ראוי להקרא חכם באמת כי אין מעלה למעלה מעשיית נפשות.