אמר כי האיש שהוא רע ירוע ראוי הוא שיתרועע כי ערב זר. או יהיה רע במקום שם הפועל כאילו אמר רע ירוע בעבור שערב זר. ואמר כי מי שימלאנו לבו לעשות ערבות לאנשים זרים שלא יכירם סופו שיניחוהו בערבותו וישלם מכיסו ולפיכך אמר כי ערב זר כלומר עשה הערבות לאדם שלא ידעו כי אם יעשה האדם ערבות ליודעיו לא יעשה כי אם לעשירי עם עד שלא יבואהו היזק מפאת הערבות ההוא. ואמר אחר זה ושונא תוקעים בוטח כלומר מי שישנא לתקוע לזר כפיו ולא די שהוא אינו תוקע לזר אלא שהוא שונא אפילו אחרים התוקעים לזר כפיהם הוא ישכון בטח שלא יירא פן יצטרך לפרוע חובת אחרים.
ועל דרך נסתרו יאמר כי האדם הרע הוא יתרועע מפני שהוא שונא נפשו ועשה ערבות ליצרו שהוא זר ונכרי מעצמותיו ותקע לזר כפיו והענין שבני אמו והם הכחות החמריות נחרו בו ושמוהו נוטר את הכרמים שהסיתוהו להשתדל בעבודות הכחות הגופניות שהם זרות מעצמותו וכרמו שלו שהוא החלק השכלי מכחות נפשו שהוא עצמות האדם מאשר הוא אדם ובו נתעצם שלא השתדל להוציא שכלו האנושי אל הפועל האלהי. אמנם האדם שהוא שונא לתקוע לזר כפיו ומשתדל בהצלחתו האמתית הוא בטוח מן הרעועה כי הוא למעלה מן הזמן אחרי שעמלו בדברים שהם למעלה מהשמש.