שמע בני יאמר לפי פשוטו שראוי הוא לבן שישמע מוסר אביו ויקבל עליו לעשותו כי אם ישמעהו שמיעת האזן בלבד ולא יסכים לעשותו לא הרויח בזה מאומה. ולא יטוש תורת אמו כי שניהם ר"ל האב והאם הם אשר עליהם העול מוטל לזרז בניהם לתועלם. ולולי המעשה הזה לא צותה התורה ולא הסכימו האומות ליחד כל איש לו אשה יקרא שמו עליה. אמנם ביחד לו אשה וידע שהבן הוא שלו או שיאמין בזה הוא יטרח בכל מאודו לזרזו ולהמציא תועלותיו ולהשלים נפשו בכל יכולתו. כי בעת שידע האדם כי לא לו יהיה הזרע או שיספק בדבר ההוא לא יחוש עליו אם חכם יהיה או סכל. ואמר שעל כל פנים ישמע למוסר אביו מפני שמוסר האב הוא טוב ונאמר בחכמה על הרוב. ולא אמר כן בענין האם שישמע מוסר אמו כי עצת הנשים על הרוב עצה נבערה רק אמר אל תטוש אמך כלומ' לא תשליך אחרי גיוך מה שתורה אותך אמך בענינים ששכלה מגיע אליהם. וכמו שחובה על האדם לשמוע מוסר אביו ואמו כן חובה עליו לשמוע מוסר רבותיו ומלמדיו כי הרב והמלמד הוא הראוי להקרא בשם אב יותר מאביו לפי שהאב הוא סבה ביציאת הגוף מן הכח אל הפועל והרב הוא סבה בצאת שכל האדם מן הכח אל הפועל. ובעבור שהכח השכלי משאר כחות הנפש הוא עצמות האדם ר"ל הדבר אשר בו נתעצם ובעוד היותו בכח נמשל כבהמות נדמה היה מן הראוי שיקרא המוציאו מן הכח האנושי אל הפועל האלהי אב ויותר מאביו כי גדולת מעלת רבו עליו ממעלת אביו בגודל מעלת השכל אשר יצא לפועל על ידי הרב ממעלת הגוף אשר יצא לפועל על ידי האב. ולכן היו נקראים תלמידי הנביאים בני הנביאים והנביא היה נקרא אביהם והוא אומרו והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. והיה אחד מן החכמים אומר וראוי שנשבח לרבותינו שהולידו נפשותינו יותר מלאבותינו שהולידו גופותינו וזה מה שכוון הכתוב באמרו ואת הנפש אשר עשו בחרן ואפשר שקרא החכם מזה השכל אב ואמר שראוי הוא שישמע האדם למוסר השכל הנקרא אב למעלתו והעניין שימליך השכל האלהי ויעביד יצרו כפי המכוון באמרו ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו. ואמרו ואל תטוש תורת אמך כיוון שלא יטוש הקבלה וטעמי התורה אשר צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב וקרא האומה אם כלומר לא תטוש התורה אשר ירשוה בני אומתך ותדבק בחכמה כי המכוון מן האדם הוא שיהיה בעל תורה ועושה מצות אלהיו וידבק בשכל גם טוב אשר יאחז בזה וגם מזה אל ינח ידו. או רצה לומר באמרו ואל תטוש תורת אמך כלומ' אע"פ שאני מצוך לשמוע מוסר השכל שהוא אביך לא תחשוב שהכוונה ממני היא ליעצך לענות החומר לגמרי ולסגפו בענויים גדולים ללא סבה מחייבת כאשר יעשו קצת מפרושי האומות מי זה אמר ותהי יי' לא צוה ולפיכך אמר ואל תטוש תורת אמך כלומר לא תטוש מה שתצטרך לעשות מן הענינים ההכרחיים לצורך גופך כי הכוונה היא שתשמע מוסרי השכל ותתנהג על פי עצתו ועם זה צריך אתה לקיים בריאות גופך לצורך נפשך. וקרא החומר אם.
גם אפשר שיהיה ביאור הפסוקים הנזכרים בענין זה והוא שאחרי שהזכיר בפרשה הקודמת שלש החכמות הנזכרות והם האלהית והטבעית והלמודית על הסדר לפי מעלתם והודיעך כי בלקיחת החכמות אין ראוי שתקח אותם לפי מעלתם. רק הראוי הוא שתקדים בלימוד החכמה הטבעית. חזר בפרשה הזאת להודיעך באיזה ענין יהיה הלימוד בחכמה הטבעית שהיא החכמה הראשונית אשר יצטרך האדם ללמוד. ואמר שמע בני מוסר אביך וגו' קרא הצורה אב והחומר קרא אם ואמר כי בתחילת דרישתך החכמה הנקראת מוסר והיא החכמה הטבעית תהיה דרישתך שתדמה הצורה על נושא ר"ל בחומר כי בתחילת הלמוד לא יוכל האדם להפשיט בשכלו הצורות מן החומרים עד שיתבונן בחכמת הטבע התבוננות רב. ויהיה ביאור שמע בני מוסר אביך שים התבוננותך בחכמת הטבע להשכיל הצורות. ואל תטוש תורת אמך ר"ל לא תפשיט בתחילת עיונך הצורות מן החומרים רק יהיה חקירתך בענין הצורות שתדמה אותם על נושא כלומר שתעיין הצורה עם הגולם ר"ל הצורה מפני שהיא בגולם והגולם מפני שהוא גולם לצורה. לא שתעיין בגולם ריקם מן הצורה ולא בצורה ריקנית פשוטה מן הגולם והענין שלא יהיה עיונך בחכמת הטבע כצורה ריקנית מן הגולם. וגם יראה מזה הפסוק בעבור שהקדים הצורה על הגולם וסמכה למוסר כי הצורה היא יותר אמיתית בזה השם של טבע או של מוסר מהגולם לפי שהגולם נמצא בעבורה.