אך הפסוק השביעי והוא אמרו יראת ה' ראשית דעת חכמה ומוסר אוילים בזו. לא בא להודיע דבר מכל אשר זכרו החכמים שראוי להזכיר בפתיחות הספרים. אך הקדימו זה החכם לפי מה שהכיר מאנשי דורו שמעט הם שיבינו המשלים שהסכים לאומרם בזה הספר וידע שאחר שלא יבינום יבזו אותם ויאמרו מה תועלת יש באלו המשלים וההבלים ומה זו חכמה שמזרז עליה זה החכם לחפשה ולבקשה ככסף וכמטמונים ושאמר בה כל השבחים שאמר הלא די לנו בתורה שבכתב ותורה שבעל פה שהם אצלם ידיעת הדינים והאסור והמותר ואמונת מציאות ה' ית' ואחדותו בקבלה וכן הספר שחבר דוד אביך טוב כי יש בו תהלות ותפילות לפי מה שמבינים ממנו אך הספר הזה מה תועלת יש בו והחכמה שמזרז עליה מה היא. ולפיכך כתב החכם הזה כעונה לדבריהם ואמר אמת כי יראת יי' שהיא התורה ושמירת המצות היא ראשית דעת כלומר היא שצריך האדם לדעת אותה תחילה. ואמנם אוילים הם הבוזים החכמה והמוסר. רוצה בחכמה החכמה העליונה המאמתת עקרי התורה שהם מציאות ה' ית' ואחדותו ושאין לו לא שני ולא דומה. והמוסר רוצה בו המדות השוות שהם דרך אל החכמה הנזכרת היא הנאמר עליה וכל חפצים לא ישוו בה. חפצי וחפצך לא ישוו בה. וחפצי פירשו בו התורה והמצוות וחפציך אבנים טובות ומרגליות. וכן אמר החכם הזה בזה הספר כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר. כלומר תוכחות מוסר הם דרך אל החכמה הנקראת חיים ועץ חיים בכמה מקומות והמצוה והתורה הם כנר וכאור להראות הדרך אל החיים שלא יכשל ההולך בה. והזכיר נר ואור שהאחד ביום והאחר מראה בלילה לרמוז שהתורה והמצוה מראות הדרך בכל עת אל החיים שהם החכמה העליונה כמו שאמר עץ חיים היא למחזיקים בה. וכן אמר שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך כלומר תגיע אל החכמה העליונה שמע התורה שנאמרה על דרך עצה כלומ' על דרך קבלה שהיא עשה כך ואל תעשה כך והאמן בכך ואל תאמן בכך כי זו היא דרך העצה וכן קבל מוסר שכולל שווי המדות ובזה תחכם באחריתך כלומר תגיע אל החכמה העליונה אשר בה תאמת מה שקבלת על דרך עצה ותדע אמיתת מציאות ה' ית' וקדמותו והיותו אחד ואין שני לו ושצריך לאהבה אותו ולירא ממנו ושלא לעבוד זולתו. ותבין יושר יתר המצוות וטובם ושהם דרך אל החכמה ואל המוסר ושאין מצוה בתורה שאין בה אחד משלשה תועלות אם שתתן אמונה אמיתית ותרחיק מאמונה כזובת בטלה. או תביא למדה טובה ותרחיק ממידה רעה. או יהיה בה תיקון ענייני המדינה כלו' תיקון חברת בני אדם קצתם עם קצתם הנה תראה ששם החכם הזה המצוה והתורה הצעות לחכמה הנזכרת והמוסר דרך אליה. ואחר שהוא כן באמת ראוי להקרא אויל מי שבוזה אותה ומה שהוא דרך אליה וכן מי שבוזה יודעיה והמזרזים עליה זהו טעם חיבור הפסוק הזה אל הפתיחה.
ואפשר לפרש הפסוקים הנזכרים בענין אחר. ויהיה ביאור אומרו לדעת חכמה ומוסר וגו' בענין זה והוא שיאמר כי המשלים אשר יבואו בזה הספר הם מועילים בידיעת שלשה דברים והם חכמה ומוסר ואמרי בינה. והם שמות מונחים לשלושה חכמות הידועות והמפורסמות הכוללות כל החכמות והם החכמה האלהית והחכמה הטבעית והחכמה הלימודית. והחכמה האלוהית היא חכמת עניינים אין דבקות להם בחומר כלל והיא החוקרת על הצורות הנפרדות מחומר כמו ידיעת ה' ית' שמו וידיעת מלאכיו הקדושים והשכל והנפש. והחכמה הטבעית היא חכמת עניינים הם בחומר והם עם זה בחומר נראים וזאת החכמה תחייב העיון בכל הדברים אשר להם חמרים נראים ובכל המקרים אשר להם. והענין שהיא חוקרת על כל דבר מורכב מנושא וצורה כמו הגשם החמישי וצבאות השמים והיסודות הארבע וכל מה שיורכב מהם. והחכמה הלמודית היא חכמת אמצעית יש לה חלקים שבעה. וקצתם חזק היחש לחכמה הטבעית. וחלקיה הם חכמת המספר. וחכמת התשבורת. וחכמת הנגון. וחכמת המשקלות. וחכמת המדות. וחכמת המבטים. וחכמת התכונה. והנה חכמת המספר היא חכמת דברים אין המציאות לה שתהיה בחומר אבל הנה יקרה לה וישיגה שתמצא בחומר במוחלט ולא נראית והשכל ישולל אותה מן החומר שלילה אמיתית ולכן יש לה יחש לחכמה האלהית מאד. וחכמת התשבורת חכמת דברים אפשר שידומו זולת חומר. והשכל ישיג השגה אמיתית כי היא לא תהיה כי אם בחומר אבל היא לא נראית חומר נראה. וחכמת הניגון והמשקלות והמדות והמבטים כולם חכמת דברים הם בחומר ויהיה לאחת על אחת יתרון בקרוב אל החכמה הטבעית והרוחק ממנה והמזג ביניהם הרבה או מעט. וחכמה התכונה היא חכמה מזוגה מטבעית ולמודית ונושאה הגדול שבכל חלקי החכמה הטבעית ונשואה למודית. והזכיר החכם הנזכר השלש הנזכרות בפסוק זה לפי מעלתם. והזכיר החכמה האלהית בשם חכמה סתם כי הראויה מכולם להקרא בשם חכמה. והזכיר החכמה הטבעית בשם מוסר ולשון מוסר מגזרת הסרה כמו המוסרים מלפני יי' לפי שהחכמה הטבעית מעיינת על הרוב בדברים המתנענעים ואינם קיימים בפני עצמם והם המורכבים מנושא וצורה. וישיגום מיני התנועה שהם ההויה וההפסד. והפריה והחסרון. והחלול וההעתקה. ולפי שהם סרים ונעתקים מדבר אל דבר קרא החכמה החוקרת עליהם בשם מוסר מלשון הסרה. והזכיר החכמה הלימודית בשם אמרי בינה לפי שהם עיון בצורה נפשטת מהגולם במחשבה ובמאמר בלבד כי לא נקח בתשבורת השטח הרמוז אליו או הקו הרמוז אליו רק נקחהו מופשט מכל נושא כי זאת החכמה אינה כי אם אמרים בלבד כלומר הבנה בלב. שיחוק בלבו קוים ושטחים מופשטים מהגולם מבלתי שהיה להם מציאות חוץ לשכל ולפיכך ראוי לקראם אמרי בינה. ואין כונת המאמר שהספר הזה יבוא בביאור החכמה האלהית והטבעית והלמודית אמנם הספר הזה בא לזרז האדם עליהם ולהודיע מעלתם וסדורם ומיני המופתים הנעשים בהם והחקירות והדיעות הראוית לבא בעבור כל חכמה מן החכמות ואל איזה תכלית יביאו לומדיהם ומשיגיהם וזה רצה אמרו לדעת חכמה ומוסר וגומ' כלומ' המשלים שיבאו בספר הזה הם מועילים בידיעת החכמה האלהית והטבעית והלמודית. ר"ל שמועילים בידיעת החכמות האלה וסדורם ולאיזה מעלה יגיעו לומדיהם. והזכיר בפסוק זה החכמות הנזכרות לפי סדרם הטבעי לא לפי סדר לימודם.
והזכיר בפסוק שאחריו סדר לימודם והוא אמרו לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים. כלומר אע"פ שהזכרתי לך בפסוק הקודם שלפי הסדר הטבעי החכמה האלהית היא מוקדמת על חכמת הטבע והזכרתי לך החכמות לפי מעלתם לא תחשוב שבדרישת החכמות נצטרך לדרוך הדרך ההוא וללמוד החכמות כפי מעלתם אמנם סדר למודם הוא שתהיה החכמה הטבעית קודמת בלימודה לאלהית מפני שהחכמה הטבעית היא סולם לעלות בה אל החכמה האלהית והוא שאמר לקחת מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים הזכיר דרך לקיחתן איך היא ואמר כי היא שתשקול בשכלך תחלה מדות שהם צדק ומשפט ומישרים וקרא המחוייבות צדק והנמנעות קרא משפט. והאפשריות קרא מישרים לפי שהם ממוצעות בין המחוייבות והנמנעות ואפשר שקרא המידה האפשרית צדק. והמדה המוכרחת קרא משפט וקרא מישרים הבנונית וקראה לשון רבים לפי שהיא מורכבת מן האפשריות והמוכרחות כי יהיה בטבעה אפשרית קודם שתעשה וכשתעשה היא באותה העת מוכרחת. או קרא השתי הקדמות שיעשו אנשי החכמה במופתיהם. והתולדה אשר תצא מביניהם צדק ומשפט ומשרים. וקרא שתי ההקדמות צדק ומשפט והתולדה קרא מישרים. והעיר אותנו בפסוק הזה כי כל קיחת החכמת צריך שיקח חכמת המוסר והיא החכמה הטבעית בתחילה וישכיל בלקיחתה ובלימודה צדק ומשפט ומישרים. והענין שיבחן בשכלו המחוייבות והנמנעות והאפשריות לפי הפי' הראשון. או שיבחן האפשרית והמוכרחת והבינונית לפי הפי' השני. או שיבחן שיהיו שני הקדמותיו בבנותו המופתים על החכמות צדק ומשפט כלומר רחוקים מן ההטעאה כדי שהתולדה היוצאת מביניהם תהיה מישרים והענין שיבנה מופתיו כפי מה שיחייב השכל.
ואמרו לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזימה יאמר כי יבואו בספר הזה משלים גם כן מצויים על דרך המוסר לתת לפתאים ערמה. ויהיו גם כן לנערים דעת ומזימה כמו שתראה כי בפרשיות הראשונות יזכיר שבח החכמות הנזכרות ודברי החכמות האלה שהם משבחות עצמם ומספרות מעלתם עד משלי שלמה בן חכם ישמח אב. ומשם הם מוסרים מזרזים הפתאים והנערים והמתרשלים בהשלמת נפשם וכיוצא בזה.
ואמרו ישמע חכם ויוסיף לקח ונבון תחבולת יקנה לפי זה הפי' האחרון אחרי שקרא החכמה האלהית חכמה סתם קרא המתעסק בה חכם. וכן אחרי שקרא החכמה הלמודית אמרי בינה קרא בעל חכמת הלמודים נבון. ואמר כי המשלים האלו שיבואו בזה הספר בזכרון שבח החכמות הנזכרות ומעלת לומדיהם ישמעום המשתדלים בלמודם ותדבק נפשם ביותר באהבת החכמות. והחכם שהוא בעל חכמה האלהית ישמע פאר החכמות ויוסיף מעלה על מעלתו. והנבון שהוא בעל חכמת הלימודים יקנה תחבולות והענין שהוא יעמיק בחכמות ההם ויקנה תחבולות יוצאות מכללי החכמות ההם. ואפשר שבעבור שהזכיר למעלה מזה כי בדרישת החכמה צריך ללמוד חכמות הטבעיות בראשונה אמר אחרי לימודך החכמה הטבעית ישמע חכם ויוסף לקח כלומר שילמוד החכמה האלהית ואחרי לומדו החכמה האלהית יוכל להעמיק בחכמת הלימודים והטעם מפני שהחכמות הלמודיות מושכות לב האדם מאד ואם יעמיק האדם בהם בתחלת לימודו יפסיד כל זמנו בהם. ואין כוונת המאמר שלא יתעסק כלל בחכמת הלימודים עד שילמוד חכמת הטבע והאלהית רק ענינו שלא ישים תכלית לימודו בהם רק יקח מהם בראשונה מה שיספיק לו בלימוד החכמה הטבעית והאלהית והוא אומרו ונבון תחבולות יקנה כלומר הנבון והוא שכבר ידע מחכמת הלימודים שיעור מספיק לצורך החכמות האחרות לבסוף אחרי קנותו החכמות האחרות יוכל להעמיק בהם וזה רצה באמרו ונבון תחבולות יקנה.
ואמרו להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם בא לומר שהחכמים והנבונים ישמעו משלי זה הספר ויתנו אל לבם להבין אותם כי יש להם נגלה ונסתר כי יש לפשטי הפסוקים ענינים מועילים מדברים על דרך המוסר לזרז הפתאים ולהעיר ישיני הסכלות ויש עם זה למשלים ההם תוך ופנימיות. וקרא הפשט הנגלה להרצון משל וקרא הנרמז והנסתר מהם מליצה. ואחרי שהזכיר משל ומליצה פירש אותם ואמר כי המשל הנזכר הוא דברי חכמים כלומר הדברים כמשמעם והמליצה הנזכרת היא חידותם כלומר החידות והסודות הנרמזות מהם.
ואמרו יראת ה' ראשית דעת ר"ל כי יראת ה' ית' הוא ראשית מה שצריך האדם לדעת כי אם אין יראה אין חכמה ואם תחנוך הנער בתחלת עניינו בלימוד החכמות הלמודיות והטבעיות ישאר ניעור וריק מן התורות והמצות כי הוא ראשית הדעת כלומר ראשית מה שצריך האדם לדעתו. והוצרך לומר זה בעבור שהתחיל בזה הספר לדעת חכמה וגו'. והזכיר החכמות ולא הזכיר דבר מיראת ה' ית' ולפיכך אמר לא תחשוב שבאמרי לדעת חכמה ומוסר וגו'. והזכירי החכמות על הסדר שהנרצה הוא מן האדם דרישות החכמות ההם ללא תורה וללא אלהי אמת אין הענין כן רק המכוון הוא שתקדם היראה לכל דבר.
ואחר שאמר יראת ה' ראשית לכל דעת אמר חכמה ומוסר אוילים בזו כלומר לא תחשוב שבאומרי יראת ה' ראשית דעת יובן ממנו שאין ללמוד החכמות הנזכרות ותספיק היראה בלבד לא כי כמו שאם אין יראה אין חכמה כך אם אין חכמה אין יראה כי אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד ולפיכ' אמר אעפ"י שיראת יי' ית' הוא ראשית דעת החכמה והמוסר שהם חכמת האלהות וחכמת הטבע אוילים הם אותם שיבוזו להם. ולא הזכיר הכתוב שהאוילים יבוזו לחכמת הלימודים מפני שהחכמות הלימודיות תגדל מעלתם אצל ההמון יתפארו בהם המון העם זה על זה כפי קנותם מהם.
גם נוכל לומר כי אמרו יראת ה' ראשית דעת ר"ל כי המוקדם בטבע לאלו השלש חכמת הוא יראת ה' ית' ולפיכך אמר ראשית דעת ולא אמר תחלת דעת לפי שמלת ראשית היא יותר אמיתית כמו הראש. וכמו שהנקודה ראשית הקו כן יראת ה' ית' ראשית לדעת. ואמר חכמה ומוסר אוילים בזו ר"ל האוילים שעלה בדעתם הקלה שבלא יראת ה' ית' יוכלו להגיע אל החכמות הנזכרות בזו החכמה והמוסר והענין כי לא יוכלו להגיע אליהם כי כל שאין יראת חטאו קודמת לחכמתו אין חכמתו מתקיימת. ושם אויל נאמר על מי שסובר העניין בחילוף מה שהוא. כי הסכלות שני מינים האחד כי הסכלות בעיקר הדבר והוא הנקרא כסיל. והשני מה שיחשוב הדבר על דרך אחרת שלא נאמר בעבורו וזה האויל אינו רוצה לחזור מאיולתו אלא מחזיק בה ועליו נאמר אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו.