1
וכלומר שהם ב' יטים ר"ח ונמצא שהיום הראשון נמנה לחדש הזה שעליו נדר אפ"ה מותר בו דאינשי קרו ליה ריש ירחא ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם:
2
לעתיד לבוא. ולהכי קרו ליה לע"ל לפי שהוא נמנה לימים ולחדשים הנכנסים שהוא זמן אחר, ולה"ק לעתיד ולא קאמר להבא. רש"י:
3
היא איבעיא בגמרא ולא איפשטא כו':
4
היינו לאיסורא לחוד, משום דספיקא לחומרא. אבל ללקות לא דלא מלקין על הספק: