ובמתניתין דלקמן פסק הר"ב כר' אליעזר בן יעקב וכן הוא בגמרא. וקשיא הא קיי"ל דבדאורייתא אין ברירה, וי"ל דהכא גבי חצר שזה משתמש בכל החצר אין אפשר לומר הוברר הדבר שזה בחלקו משתמש דהרי אנו מתירין לו להשתמש בכולה אלא ברירה האמורה כאן ר"ל כ"א בשביל זכות שיש לו משתמש כלשון שאומר זה בחלקו משתמש וברירה דנקט זה אחד מן הלשונות בגמרא שהלשון אחד והפירוש מתחלף. הרמב"ן. ועתוי"ט:
דאע"ג דאמרינן בפרק חזקת הבתים דשותפין אהעמדה כדי לא קפדי מ"מ אי קפדי יכולין לעכב זע"ז. ואע"ג שדרכן לוותר, ויתור אסור במודר הנאה. הר"נ:
דכל חד וחד מזדהר באיסוריה. וכן באוסר נכסיו על עצמו מה"ט גופיה לא היו כופין אותו למכור דדוקא בשותפין כו' ואפילו לראב"י כופין אותו דאיכא למיחש שמתוך שרואה את חבירו מעמיד רחים ותנור יתקנא בו ויבא לעשות כן. ועתוי"ט:
ומשמע נמי דחבירו המדיר נמי לא כייפינן למכור כו'. משום שאסר נכסיו על חבירו. הרמב"ן. וכתב הר"נ טעמא שאינו בדין לכוף אדם למכור את שלו מפני שאסר נכסיו על חברו אבל לנודר עצמו ראוי לכוף דמה הנאה יש לו לאסור על עצמו נכסיו ואיכא למיחש שמא יכשל: