לא חולין לא כו'. ה"ג הר"מ. ומפרש שכל מה שאוכל לך לא יהיה חולין והוה כאלו אמר כל שאוכל לך יהיה קרבן. אבל גירסת הר"ב לחולין שאוכל. וכתב הרא"ש שכן משמע בגמרא כו', וגם מתניתין מוכחת דכל הני דמתניתין אשאני אוכל דרישא קיימא. ע"כ:
לא חולין. טעמא משום דמכלל לאו אתה שומע הן כו'. וא"כ לית הלכתא כוותיה. ואפשר דמתניתין לאו משום דמכלל כו' אלא דכיון שאומר לחולין שמשמעו לא חולין ממילא משמע דקרבן יהא דהאומר דבר זה אינו מותר משמע שהוא אסור. ועתוי"ט:
וטמא כו'. ובהני לא שייך למ"ד פתוחה בתחלתן דאדרבה אי אמר להו בלמ"ד איכא למימר דלהתירא קא מכוין ובהני נמי אע"ג דלא אמר בהו כ"ף הדמיון מתסרי, שכיון ששמו מורה אסור, בלא כ"ף נמי מתסר לכו"ע. הר"נ:
נותר כו'. אע"ג דהוו דבר האסור. דמתפיס בעיקר קדושה שקרבן שנעשה נותר פגול. גמרא:
אסור. לפי שהתחיל בכ"ף הפסיק באיסורא. הרא"ש:
דסתם נדרים להחמיר ועוד דמשמע דמשה הידוע קאמר. הר"נ:
כאימרא. בכ"ף. דהני כולהו אין שמן מורה על שם איסור. אי נמי, בלא כ"ף משמע דנשבע בחיי אימרא, וכן אשארא. הר"ן. וקשיא עצים. ועיין אות ב"ח:
שנקראים אשה ריח ניחוח. תוספ':
בקרבן. משום דסתם נודר בקרבן הוא מתפיס. הרא"ש: