ועל הבהמה. רש"י ור"ן:
כלומר דה"א דלשרי להתיחד עם ב' נשים משום כדי חייו. וכתב הר"מ וכיצד יעשה יתעסק עמהן ואשתו עמו. או יפנה למלאכה אחרת:
נקיה כו'. בגמרא מחטא דתלמיותא. כלומר תופר בגדים קרועים. והיינו תלמיותא שהתפירות עשויות שורות שורות כתלמים של מחרישה. רש"י. והערוך מסיים נקיה מגזל וקלה דאין בה חסרון כיס:
למי כו'. לשון רש"י, ואל יאמר בלבו אומנות זו אינה מעשרת אלא יבקש רחמים למי שהעושר שלו:
שלו כו'. שנאמר לי הכסף ולי הזחב נאום ה' צבאות. גמרא:
לפי זכותו. וקשה לי דאם הכל לפי זבותו א"ב תפלה מאי מהניא ליה. שאם זבותו כדאי אין הקב"ה מקפח שכרו ואם זכותו אינו כדאי הא אמרן הבל לפי זכותו. ומסיק שע"י התפלה זכותו יגרום לשנות מזלו כמו ע"י זכות גדול. ועתוי"ט:
רשב"א כו'. כלומר ר"מ חביא ראיה מן השכר. ורשב"א חביא ראיה מן העונש:
שהורעתי כו'. שנאמר עונותיכם הטו. גמרא:
ספר. בגמרא ובירושלמי גרס קדר. ופירש"י בעלי קרנות: רשעים. שעוברים על תנאם. כשרים. שפורשין למדברות למקום גדודי חיות ולסטים ויראים לנפשם ומשברים לבן למקום: חסידים. שפורשים למקום הסכנה ותמיד הם ברעדה יותר מן הגמלים:
אינו כן. שאף חבא לידי זקנה או יסורין ואינו יכול לעסוק בה הוא אוכל ממתן שכרה. דכתיב עוד ינובון בשיבה. רש"י. וממילא דה"ה יסורין דכל שאינו יכול לעסוק בה מה לי זקנה מה לי יסורין:
אחרית. והוא מענין אחריות, שפירושו מיטב. וכן מסיים דשנים ורעננים יהיו:
בשיבה. לשון רש"י, יצמחו צמח, ויתיחד שכרן לעת שיבתן דשנים ורעננים יהיו: