העיקר הששי אמר הרב ז"ל שהמצוה שיש בה עשה ולא תעשה תמנה שתים העשה שבה בכלל מצות עשה והלאו שבה בכלל מצות לא תעשה, ופירש כי בזה ג' דרכים. הא' שיהיה בדבר הזה מצוה בקיומו, ואם יהיה עובר עליו יעבור על לאו כענין בשבת ויום טוב ושמטה וצום כפור. או שיהיה לאו שקדמו עשה, כגון באונס ומוציא שם רע. או שניתק לעשה, כענין שילוח הקן והנותר, ובאלה הדרכים ימנו שניהם הלאו והעשה. ולא ראה הרב שאחד מן הראשונים טעה בזה העיקר. ואני רואה בו מחלוקת גדולה ואחת מן הדעות טועה בו בלא ספק, שיש עוד לאו ועשה בדבר אחד אלא שאין שניהם מצוה כענין בבהמות בדגים ובעופות המותרים והאסורים אמר הכתוב בהן עשה זאת הבהמה אשר תאכלו ודרשו בו (ספרי) שהיא מצות עשה, וכן כל צפור טהורה תאכלו מצות עשה, וכן את זה תאכלו מכל אשר במים, והדבר ידוע שאין הכוונה שבאכלנו הבהמה או הדג בעלי הסימנין הטהורים נעשה מצוה, ואם נצודם ולא נאכלם נעבור עליה, אבל הכוונה שאמר הכתוב אלה תאכלו ולא הטמאים, והוא לאו הבא מכלל עשה בטמאים כדי שיהא האוכל הטמאים עובר בלאו גמור ובלאו הבא מכלל עשה שהוא עשה לפי קבלתנו, ואלו וכיוצא בהם מנאן הרב בכלל רמ"ח מצות עשה, אמר לבדוק בסימני חגבים לבדוק בסימני דגים, ובה"ג לא מנאן מפני שאין בהן קום עשה, והמניעה מן האיסורים כבר היא נמנית בלאוין, ואין הלאו הנאמר בלשון עשה מוסיף בזה מנין כמו שלא יוסיף לאו אחר גמור, כמו שיאמר במניעה מן המניעות ב' או ג' לאוין שכולן במנין לא תעשה אחת, וזה הדעת לבה"ג מחסר מעט. עוד במצות אחרות טעה בו הרב, כגון להלוות לנכרי ברבית שנאמר לנכרי תשיך, וכגון לנגוש את הנכרי שנאמר את הנכרי תגוש שמנאן הרב מצות חלוטות רצה לומר שלא מנאן במנינו בלאוין הבאים מכלל עשה הנזכרים, אבל ראה בהן שאנו מצווין שנלוה לנכרי ברבית ושנגוש אותו לפרוע חובו אחר שמטה, וחשב זה מפני מאמרם (ספרי) לנכרי תשיך הרי זו מצות עשה ולאחיך לא תשיך הרי זו מצות לא תעשה, ואין הכונה אלא לנכרי תשיך ולא לאחיך, והוא לאו הבא מכלל עשה שהוא נקרא עשה בהלואת האח עד שיהיה המלוה לישראל ברבית עובר בעשה ולא תעשה, והוא הדין למאמרם שם את הנכרי תגוש הרי זו מצות עשה, שר"ל כן שנגישת האח עובר עליה בעשה ול"ת. וכן פירש"י בפירוש החומש. והסוגיא שבגמרא בבא מציעא (דף ע':) כך הוא אמרו לנכרי תשיך מאי תשיך לאו תשוך, לא תשיך, לא סגיא דלאו הכי כלומר שאם נאמר דתשוך קאמר אפשר שבא הכתוב להתיר רבית העכו"ם כמו אבידתו וגזלו, אבל אם ללוות ממנו לא הוצרך להתיר, ולעשותו מצוה אי אפשר, ומתרץ לאפוקי אחיך דלא לעבור עליו בעשה ול"ת. והנה עלה לנו בין שנאמר תשיך או תשוך שהוא עשה במניעה מן האח, כמו שאמרו בברייתא הזו שבספרי, וכאלה רבות שם בספרי, שכן אמרו כל צפור טהורה תאכלו מצות עשה כל שרץ העוף טמא הוא לא יאכל מצות לא תעשה, וכן בבהמות ובדגים ובחגבים בלשון הזה נשנו בספרא, ומפני שהענין כן לא מנאן בה"ג כדרך שלא מנה אלו שאין בקיומן מצוה כאשר כתבתי. ומאמרם כמו כן שהזכיר הרב שכל אבר ואבר שהוא באדם כאלו הוא אומר עשה בי מצוה והוא מדרש תנחומא בפרשת כי תצא, גם הוא ראיה על היות מספרם במצות שעשייתן חובה לא באותן שהוא שב ואל תעשה, כי בלאוין ימנו במספר כל יום ויום שאומר אל תעשה בי עבירה: