1
שנים שהיו שותפין בחצר ונדר אחד מהן שלא יהנה בו. א"א נראה לי שנשתבש בשמועה זו כי היא בהפך שאם הדיר אחד את חבירו מנכסיו אין כופין את הנאסר למכור את חלקו מפני שהוא נוח באיסורו אבל אם נדר הוא מעצמו ואסר את עצמו בנכסי חבירו כופין אותו למכור ואפילו לראב"י שמא ישתמש בה תשמיש האסור. ומפרש בירושלמי דוקא אם היה נדרן, ואע"פ שהירושלמי אין משוה לדברינו אין לנו אלא גמרא שלנו: