הרואה את וכו'. כ"ה הלשון בתוספתא פ"ט דחולין אמנם בחולין מ"ה א' איתא להיפך למעלה עד הכרס ולמטה עד הצואר. אולם כבר ידעת לעיל בפ"ו ה"ה דבשור אין תולין אותו לכן תפס רבינו לשון התוספתא דמיירי כאן בשור.
וחותך עמה וכו'. מלשון רבינו משמע כדעת הר"ח שהובא בתוס' שם ד"ה חותך וכו' שהיה חותך שתי צלעות מכל צד יעו"ש ודלא כרש"י ז"ל שדעתו דלא היה חותך רק צלע אחד מכל צד יעו"ש. וכ"ה בתרגום יהונתן ויקרא ז'.
מן הפרק וכו'. עיין בפ"ט מהל' בכורים הי"ח יעו"ש היטיב. ובטור ושו"ע יו"ד סי' ס"א סעיף ב' ודברי רבינו בפי' המשניות שם הוא חסר מובן אצלי יעו"ש היטיב.
והזרוע האמורה וכו'. בחולין שם קל"ד ב' איתא זה מדכתיב הזרוע היינו המיומנת שבזרוע יעו"ש היטיב וכ"מ בספרי פרשת שפטים פיסקא ס"ה יעו"ש אמנם בתוספתא שם פ"ט מפיק לה משוק דכתיב ביה מפורש הימין יעו"ש היטיב.
הוא השוק וכו'. כ"ה שם בחולין לדעת הת"ק אמנם ר' יהודה ס"ל שם מפרק הארכובה עד סובך של רגל ועיי"ש רש"י ורע"ב והיינו הוא פרק אמצעי הנקרא שוק המבואר בטור ושו"ע יו"ד סי' נ"ה סעי' א' יעו"ש ועיין בתוספתא פ"ט שם וז"ל שוק מארכובה ולמטה דר"י וחכ"א מארכובה ואמצעה (כן הוא בדפוס ווין) עכ"ל אמנם בשאר הדפוסין איתא בדברי חכמים מארכובה ולמעלה יעו"ש וזה נראה יותר (ודברי המפרש שם לא נתבררו לי) וצ"ע בזה.