הבגד וכו'. שם צ"ג ב' במשנה.
העור
הקשה וכו'. שם צ"ד א' ופליגי בקשין והלכה כרבנן וכן אוקמה רבא שם. ודע דשם איתא הדר אמר רבא לאו מילתא היא דאמרי ניקו נימא ליה לקרא דכי כתיבן ברכין כתיבין מי לא עסקינן בכלי אכסלגיא הבאים ממדינת הים וכו' יעו"ש ועיין בתוס' חגיגה כ"ו ב' ד"ה בכלי וכו' כתבו וז"ל יתכן לפרש שהיא שם עיר וחשובין כלים הבאים משם וקשה דהכא משמע של עץ היו והתם בזבחים משמע שהיו של עור כדפירש"י גבי העור טעון כיבוס במקום קדוש עכ"ל ביאור דבריהם דרש"י פי' התם בחגיגה דכלים אכסלגים היינו מין עץ שנקרא כן וכאן בזבחים פירש"י דהוא שם עור ולכן כתבו התוס' דאכסלגים הוא שם מקום וכל הכלים הנעשים שם הם חשובים וקשים בין של עור ובין של עץ דעכשו הכל ניחא דבין של עור הקשים ובין של עץ נקראים אכסלגים וכ"כ בהדיא במנחות צ"ז א' ד"ה כלי וכו' שם מקום דבפ' דם חטאת מייתי לה גבי עורות עכ"ל וברור כי כן כוונתם והגאון ר' ישעי' ברלין הבין שסותרים דבריהם מחגיגה למנחות יעו"ש ועיין מש"כ על הגליון בזבחים שם ולדברינו ניחא הכל וברור כוונתם כן הוא. ושוב שמעתי כן בשם הגאון הצדיק ר' יעקב מאיר מיעלאפקי זצוק"ל.
והנה שם בזבחים איתא דבעור רך שייך כיבוס לכו"ע ולא פליגי רק בעור קשה דרבנן סברי דלא שייך ביה כיבוס ואחרים סברי דשייך ביה כיבוס וכל כיבוס דלית ביה כסכוס לא שמיה כיבוס ולכן מנעל מכשכש במים ולא מסכסך ברכים לד"ה ולקשין לאחרים והדר איתא שם דרש רבא מותר לכבס מנעל בשבת א"ל רב פפא לרבא והא ר"ח בר אשי זימנין סגיאין הוי קאימנא קמי' דרב ושכשכי ליה מסאני במיא שיכשוך אין אבל כיבוס לא הדר אוקי רבא אמורא עילוי' ודרש וכו' ברם כך אמרו שיכשוך מותר כיבוס אסור עכ"ל ולכאורה יש לעיין למה הדר ביה ולוקמי דהא דשרי מיירי בקשין והא דר"ח בר אשי מיירי ברכין. ודוחק לומר דס"ל להלכה כאחרים דבקשין נמי שייך כיבוס והא הכא פסק רבינו דהלכה כרבנן דבקשין לא שייך כיבוס ועיין רש"י שבת קמ"ב ב' בד"ה נותן עליה וכו' ומיהו כיבוס ממש לא והואיל וסתם כרים וכסתות רכים נינהו שייך למימר בהו כיבוס בעורות רכין ומיהו שרייתן לא זהו כיבוסן עכ"ל ומינה דבקשים כיבוס נמי מותר בהו ומתוך כך יש לעיין באמת אמאי לא תירץ רבא כן. ואולי חזר בו משום דדריש תחלה מסתמא דכל מסאני שרי לכבס ומשמע אפי' רכין נמי אבל א"כ יש לעיין על רבינו בפכ"ב מהל' שבת הי"ח וכן בטור ושו"ע או"ח סי' ש"ב סעיף ט' שלא חלקו בזה. וראיתי בשאלתות פרשת מצורע וז"ל א"נ ברם צריך כלי עור רכין הא אמרינן דבני כיבוס נינהו ואסור לכסכסינהו קשין בני כיבוס נינהו ואסור לכסכוסן אי לא בני כיבוס נינהו ומותר לכסכסן. אמרי קשין מכסכסן דחייף להו מיחף במיא דאדיך להו מידך במיא (נ"ל דקא מפרש דאיך יכול להיות כסכוס בקשין) דהו"ל כסכוס. מיפלג הא קא אמרינן דפליגי אחרים ות"ק הלכתא מאי הלכתא כת"ק דאמר קשין ככלי עץ ושאר מינין דמו דגרידי ליה לההוא דם חטאת ובשבת שרי למחפייהו ושרי למידכייהו דהא לאו בני כיבוס נינהו או דילמא הלכתא כאחרים דאמרי בני כיבוס נינהו וגבי דם חטאת בעי מחפייהו ומדכינהו ובשבת אסור למחפייהו ולמידכינהו ת"ש דרש רבא מותר לכבס את המנעל וכו' ולא קא משני ליה רבא הא בקשים הא ברכים הדר אוקים רבא אמורא עליה ודרש כיבוס אסור שיכשוך מותר ולא קא מפליג בין קשים בין רכים אלמא הלכתא כאחרים עכ"ל מבואר דדעתו דהלכה כאחרים ומתוך הך קושיא שהקשיתי למעלה אבל רבינו על כרחך לא ס"ל כן מדכתב כאן בהדיא לחלק בין קשים לרכים ולהשאלתות אף קשים טעונין כיבוס. והנה הטור ושו"ע י"ל דס"ל כהשאלתות ורש"י ס"ל כרבינו אולם לרבינו קשה אמאי לא חילק בהל' שבת בין רכים לקשים ואולי ראה לחלק בין שבת דלכל מסור ובין כבוס דהכא דאינו אלא במקום זריזין וצע"ג בזה ועיין לח"מ שהניח גם הוא בצ"ע ועיין לקמן הלכה ט' מש"כ בזה.
דם חטאת וכו'. זבחים צ"ב א' ב' ותו"כ פרשת צו פ"ו ופ"ה פרשה ב'.
חטאת העוף וכו'. שם בגמרא וכר"ל משום בר קפרא יעו"ש ועיין בלח"מ מש"כ בזה. ועיין תוס' יו"ט ריש פי"א דזבחים יעו"ש.