אם
אירע וכו'. שם ק"ד ב' מדתני לוי. וז"ל ובית הדשן אחר היו בהר הבית ששם שורפין פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שאירע בהן פסול ביציאתן. ופירש"י שם ביציאתן לאחר שיצאו. והנה שם איבעיא ליה אי לינה פסלה בבשר ופשיט ליה מדתני שאירע בהן פסול ביציאתן והאי ביציאתן על כרחך ליכא שום פסול אלא ודאי פסול לינה ודחי דמיירי בטומאה ופסול יציאה והך פסול יציאה היינו ר"ל שיצאו קודם זריקה וכמו שפירש"י שם ושוב קא בעי למיפשט דפסול יציאה פוסל בבשר מדתני שאירע בהן פסול ביציאתן היינו שאירע בהן פסול ע"י יציאה ומשני דמיירי בפסול טומאה ובפסול לינה יעו"ש וא"כ לפ"ז משמע דאירע בהן פסול יציאה נשרפין בבית הדשן שבהר הבית וכאן פסק רבינו דאירע בהן פסול יציאה נשרפין בבית הדשן שבעזרה. והנה באמת בתיבת ביציאתן. יש שני מובנים או שר"ל אחר יציאתן מעזרה נפסלו או ר"ל שפסולן היה היציאה מעזרה והנה מתחלה עלה על דעתו שיציאה היינו שנפסלו לאחר שיצאו והיינו ע"י לינה ודחי דמיירי ע"י טומאה או ע"י יציאה נפסלו והיינו שנפסלו ביציאה קודם זריקה ושוב כדבעי למיפשט שנפסל ע"י יציאה מעזרה ודחי דמיירי לאחר שיצאו נפסלו או בטומאה או בלינה אבל ע"י יציאה לחודה לא נפסלו כלל. וראיתי שם בגליון הש"ס שכתב וז"ל לא פסול טומאה ופסול יציאה הא דנקיט פסול יציאה דלמ"ד טומאה הותרה בציבור לא שייך טומאה וקשה לי דאיך נפרש מה דאמר לוי נפסל לאחר זריקה שריפתו בעזרה מה פסול משכחת בו אם אין בו פסול לינה ולא נשאר רק פסול יוצא וממילא הוי נפסל ביציאתו דשריפתו בבירה עכ"ל.
והנה מש"כ דלמ"ד טומאה הותרה בצבור א"כ לא משכחת לה דנימא טומאה. לכאורה צ"ע דהא במעילה ח' א' תוס' ד"ה הוכשרו ליפסל וכו' כתבו דאע"ג דבציבור באין בטומאה מ"מ נפק"מ שלא להשרף בחוץ לשלש מחנות יעו"ש היטיב ודוחק לומר דהמשנה אתי כמ"ד טומאה דחויה היא בציבור. לכן נראה לענ"ד דכמש"כ הוא עיקר דנפסלו ביציאתן יש לפרש בשני פנים או דהפסול אירע לאחר שיצאו או דהפסול היא היציאה גופה. ודע כי בירושלמי פ"ו דיומא ה"ו איתא וז"ל יתיב ר' זריקן אמר ר' זעורה שאל פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שנטמאו מהו שישרפו כמצותן מה צריכה ליה שנטמאו לפני זריקה אבל אם נטמאו אחר זריקה קורא אני עליו במועדו אף בשבת במועדו אף בטומאה א"ר יוסי ועדה שלא כתב (כן הוא גירסת קרבן העדה) במועדו לית שמע מינה כלום א"ר מנא לא מיתמנע ר' יוסי רבי קיים הכא וא"ל ר' בון ב"ר חייה קיים בפר משיח ועדה (כן הוא גירסת הק"ע) עכ"ל וצ"ע איך קאמר לקמן בירושלמי וז"ל ר' לעזר שאל פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים מהו שיטמאו בגדים (והק"ע גורס אוכלים ומשקים) בלא הכשר ובלא טומאה מפני שסופן ליטמות טומאה חמורה התיב שמואל קפודקייא מעתה יטמו את אימוריהן אלא כשפירשו ואפילו תימר לא פירשו כהדא אין מי חטאת מטמאין דבר לחזור וליטמות ממנו עכ"ל והובא בתוס' זבחים ק"ה א' ד"ה מחוסר וכו' יעו"ש היטיב ואי איתא מאי קושיא הא לפי דעת הירושלמי א"כ אף שנטמאו לית לן בה ונשרפין כמצותן וא"כ מאי קושיא מעתה יטמאו את האימורין וכו' אה"נ דמיטמו ומ"מ קרבין כמצוותן מפני שכתיב במועדו ואפילו בטומאה. ולכאורה י"ל דהתם מקשה דקודם זריקה יטמו האימורים מחמת הבשר כשעודן בתוכן משום דתיכף כשנשחטה יטמו האימורים. ועוי"ל דמקשה מפר העדה ופר משיח דגם המה מטמאין את המוציא אותן כמו שמבואר בזבחים ק"ה א'. אבל יש לעיין על הירושלמי פשיטא דבנטמאו אין נשרפין כמצוותן דאל"כ למאי נפק"מ מאי דמהני בהן טומאה וכקושיית התוס' דמעילה הנ"ל. ואולי י"ל דהירושלמי מפרש דהמשנה דמעילה מיירי קודם זריקה אבל לאחר זריקה אה"נ דלא מהני בהו שום טומאה. והנה צלע"ג בבאור הירושלמי הזה דכאן מבואר בש"ס שלנו דפשיטא דאם נטמאו אף לאחר זריקה לא נשרפין כמצוותן. וה' יאיר עיני.
ומעתה אשוב לדברי רבינו דהא לפי המבואר בסוגיין דאם נימא יציאה פסולה א"כ נשרפין בבית הדשן שבהר הבית והוא בכלל נפסלו ביציאתן ורבינו סתם וכתב דנשרפין בבית הדשן שבעזרה. לכן היה נ"ל כי דעת רבינו דזה וודאי אין להחליט ולומר דהפירוש ביציאתו היינו שנפסל ע"י היציאה כיון דזהו בעיא דלא איפשיטא אם פוסל כלל וע"כ צ"ל שהפי' ביציאתו היינו שנפסל אחר היציאה והא דיציאה אם נפסל או לא לא תלי בפי' הברייתא דאף אם נימא דהפי' של ביציאתו היינו שנפסל אחר היציאה מ"מ י"ל דהאמת בחוץ דנפסל ביציאה ונכלל בכלל הא דקאמר נפסל בין קודם זריקה בין לאחר זריקה נשרפין בבית הדשן שבעזרה דבזה נכלל ג"כ פסול היציאה לכן פסק רבינו כן ועדיין צ"ע. עוד עלה בלבי לחלק דעד כאן לא ס"ל לרבינו דפסול יציאה נשרף בעזרה דווקא דיצא הבשר קודם שיגיע זמנו לצאת אבל ביצאו האימורין דבזה וודאי דפסלה יציאה כו"ע מודו דנשרף בבית הדשן שבהר הבית דהוה כאילו נפסל לאחר שיצא ובזה ניחא דלא כתב רבינו בהלכה דלעיל דין אם יצאו האימורין וכמו שהעירותי לעיל בה"ג ד"ה או שלן אבל לפי"ז ניחא דביצאו האימורין אינן נשרפין בעזרה וצ"ע בזה. ודע דעוד קשיא לי על הש"ס דפשיט בעיא דלינה פוסלת מדנקט נפסלו ביציאתן והיינו פסול לינה ואמאי לא נקט מרישא דקתני בין קודם זריקה ובין לאחר זריקה והא לאחר זריקה לא שייך רק פסול בלינה ואי דיכול לשנויי דמיירי בפסול טומאה א"כ מאי הועיל דפשיט מסיפא דברייתא והא השתא נמי דחי דמיירי בפסול טומאה. ובזה י"ל דהנה מרישא י"ל דמיירי באימורין דפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים לכן מייתי מהא דנפסלו ביציאתן והיינו שנפסלו אחר יציאתם והיינו ע"כ בבשר דשייך בהו יציאה משא"כ באימורין דלא מיתני בהו ביציאתן דאין יוצאין לחוץ כלל. ובזה מיושב שפיר קושיית גליון הש"ס דלעולם לא פסלה לינה בבשר ומיירי ביוצא דביוצא נשרפין בבית הדשן שבהר הבית והא דנקט דנפסלו לאחר זריקה נשרף בבית הדשן שבעזרה היינו ע"כ בלינה ובאימורין והבן. אבל לכאורה י"ל דליכא למימר הכי דהא דנקט שאירע בהן פסול לאחר זריקה דהא א"כ כבר נכלל בכלל פסולי קדשי קדשים. וצ"ע בזה. ועוד י"ל דמאי דנקט ברישא שנפסלו בטומאה וביציאה ובסיפא בטומאה ולינה ולא מוקי לה בחד גוונא הכל בטומאה לחודה י"ל משום דא"כ הו"ל למינקט בהדיא שנטמאו ביציאתן אלא ודאי דכולל עוד שום פסול עם פסול טומאה ולכן דחיק לאשכוחי עוד שום פסול בהדי פסול טומאה ובזה מתורץ היטיב קושיית גליון הש"ס מעיקרא.
והנה מאד אני נבוך בבאור סוגיא זו וה' יאיר עיני במאור תורתו. ועיין תו"כ אחרי מות פ"ו פרשה ה' וז"ל לכפר בקדש אם כפרו כמצוותם נשרפים בבית הבירה ומטמאים בגדים וכו' ועל כרחך ט"ס הוא וצ"ל נשרפים בבית הדשן וכו' ועי' במשנה זבחים ק"ד א' שם וכ"מ בקרבן אהרן וע"ע בתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"ה פרשה ג'.