אחד בתוך וכו'. עיין זבחים ק"ד ב' ובתו"כ ויקרא פ"ט פרשה ז'.
אם אירע וכו'. שם בזבחים וכדתני לוי ולא כרב נחמן אמר רבה בר אבוה דמחלק דאם אירע לו קודם זריקה נשרפין בבית הדשן שבעזרה ואם אירע לאחר זריקה נשרפין בבית הדשן שבהר הבית יעו"ש היטיב.
או
שיצאו וכו'. שם בזבחים איבעיא דלא איפשיטא ושם איתא דהבעיא אליבא דמ"ד עדיין לא הגיע זמנם לצאת משמע דמ"ד דס"ל דלא חיישינן להא דלא הגיע זמנם לצאת ורק כל דסופו לצאת לא פסיל בה יציאה א"כ פשיטא דהכא כשר ולקמן בסי' ס"ד סעי' ל"ג פסק רבינו דאימורי קדשי קלים שיצאו לפני זריקת דמים כשר יעו"ש היטיב ומה התם אין סופן לצאת חובה כשר וכ"ש כאן שסופן לצאת חובה וודאי דכשר וכן הקשה מרן בשם ר"י קורקוס בפי"ט מהל' פסולי המוקדשין ה"ג יעו"ש היטיב וכאן בלח"מ. ודע כי בירושלמי יומא פ"ו ה"ו איתא וז"ל ר' ירמיה אמר ר' לעזר שאל פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים שנטמו (כתב הקרבן העדה דהך שנטמו הוא ט"ס) מהו שיפסלו משום יוצא מה צריכה ליה כר"ש בן לקיש ברם כר' יוחנן פשיטא ליה דאתפלגון השוחט תודה בפנים ולחמה חוץ לחומה לא קדש הלחם ר"י אומר חוץ לחומת ירושלים רשב"ל אומר חוץ לחומת עזרה ר"ש בן לקיש כדעתיה דא"ר אמי בשם רשב"ל בשר שלמים שיצא ואח"כ נכנס ונזרק עליו מן הדם כבר נפסל משום יוצא א"ר יוסה ואפילו כר"י צריכה ליה ירושלים אע"פ שאינה מחיצה לקדשי קדשים מחיצה היא לקדשים קלים (וכעין זה עיין תוס' זבחים פ"ד א' ד"ה וחוץ וכו') חוץ מחיצת ירושלים אינה מחיצה לא לקדשי קדשים ולא לקדשים קלים א"ר מנא אינה מחיצה להן עכ"ל ועיין בק"ע שלפי פירושו פשיט הירושלמי לר' מנא דלית בהו משום יוצא יעו"ש וי"ל דזה אליבא דר"י אבל אליבא דרשב"ל לא איפשיט הבעיא והיינו כתלמודינו אבל באמת דברי הק"ע דחוקים מאד. גם דברי הירושלמי אין מתיישב על לבי להבינם על בוריים וה' יתן לי דעת ותבונה להבינם היטיב. והעולה מהלח"מ שבאימורים לא מיבעיא ליה דוודאי מיפסלי ביוצא כי היכי דמיפסלי בלינה ולא מיבעיא ליה רק בבשר פרים ושעירים הנשרפים וס"ל לרבינו דבשר קדשי קדשים חמירי יותר מאימורי קדשים קלים והש"ס דפריך מאי קמיבעיא ליה היינו לר"ל דאם הוא מחמיר באימורי קדשים קלים כ"ש בבשר קדשי קדשים ומשני דאפי' לר"ל מיבעי' ליה יעו"ש היטיב.
והנראה בעיני להוסיף עוד עליו. דזה פשוט דבאימורים של פרים ושעירים הנשרפים דמיפסלי ביוצא דמאיזה טעם לא יפסלו הא הם קדשי קדשים גמורים ואין סופן לצאת ועל כרחך לא פליגי רק בבשר קדשי קלים ובאימורי קדשים קלים קודם זריקה אף דאין סופן לצאת והטעם דאימורי קדשים קלים אין מתבררין לגבוה רק אחר זריקה כמבואר במעילה ו' ב' ועיין ב"ק י"ב ב' ברש"י ובזבחים פ"ג ב' ולכן ס"ל לר' יוחנן דלא מיפסלי ביוצא קודם זריקה אבל באימורי קדשי קדשים וכן בבשר קדשי קדשים וודאי מיפסל ביוצא קודם זריקה כמו לאחר זריקה ולכן פריך הש"ס מאי מיבעיא ליה. ור"ל דכיון דקודם זריקה הוו והם קדשי קדשים פשיטא דמיפסל ביוצא ומשני דקמיבעיא ליה ואפילו לר"ל דכאן כיון דחובה לצאת א"כ אפילו בבשר קדשי קדשים נמי י"ל דלא מיפסל ביוצא וי"ל דגריס א"ר ירמיה אפי' למ"ד דאין סופו לצאת. ובתחלת השקפה עלה בלבי לאמר דלר"י דס"ל באימורי קדשים קלים לפני זריקה דלא מיפסל ביוצא א"כ לא תלי מידי בסופן לצאת או לא רק הדבר תלוי בקדשי קדשים דמיפסלי ביוצא אבל קדשים קלים אינם מיפסלים ביוצא קודם זריקה ולפ"ז קדשי קדשים אה"נ דמיפסלי ביוצא אפילו בסופן לצאת דאין סופן לצאת לא מעלה ולא מוריד ולפ"ז פשיטא דהכא מיפסלי ביוצא ולהכי פריך מאי מיבעיא ליה ופשיטא דמיפסל ביוצא ומשני דלא מיבעיא רק לר"ל דס"ל דבבשר קדשים קלים מיפסלי ביוצא ומטעם דלא הגיע זמנם לצאת א"כ לדידיה תלוי שפיר בהגיע זמנם לכן בעי אליביה שפיר דילמא עד כאן לא ס"ל דמיפסל ביוצא רק היכא דאין חובה לצאת אבל בחובה לצאת אה"נ דלא מיפסל ביוצא וא"כ אין הבעיא רק אליבא דר"ל אבל אליבא דר"י שפיר פשיטא לן דמיפסל ביוצא אבל באמת זה אינו דהא בפי"ט מהל' פסולי המוקדשין ה"ג פסק רבינו דספיקא הוי יעו"ש לכן נראה לענ"ד דרך הראשון נכון יותר (וע"ע תוס' זבחים פ"ד א' ד"ה וחוץ וכו' יעו"ש היטיב) והבן וע"ע בפ"ב מהל' פסולי המוקדשין הי"ד מש"כ בזה יעו"ש היטיב.
והנה במה שהשיג הלח"מ על ר"י קורקו"ס במש"כ כי לפי מאי דמסקינן במעילה ז' א' דאף לר' עקיבא דלא מהני זריקה ביוצא היינו לענין שלא ישרף אבל מ"מ לאכילה פסול א"כ מטעם זה אפי' לר' יוחנן מהניא יציאה זו לפוסלה שתישרף בבית הדשן שבעזרה יעו"ש והלח"מ הקשה שזה לא אמרינן רק בבשר קדשים קלים שיצא חוץ לעיר אבל בבשר קדשים קלים שיצאו להעיר חוץ לעזרה דסופן לצאת אה"נ דאפילו באכילה מותר א"נ ה"נ כיון דסופן לצאת לחוץ לעיר אה"נ דאין בזה שום פסול יעו"ש ובאמת כ"כ מרן לקמן פ"א מהל' פסולי המוקדשין הל"ב יעו"ש היטיב אבל בתוס' זבחים כ"ו א' ד"ה דילמא וכו' מבואר שם דאפילו בכה"ג דיצא חוץ לעזרה תוך העיר מ"מ כו"ע מודו דפסול ולא פליגי רק אי מהני זריקה לקובעו בפגול נותר וטמא יעו"ש היטיב ומשמע שם בהדיא דאף בשר קדשים שיצאו קודם זריקת דם לתוך העיר ושוב אח"כ נכנס פסול לאכילה ולא מועיל זריקה לאכשורי לאכילה אף דבש"ס מעילה שם לא הוזכר זה רק בזרק בשעה שהיה הבשר לחוץ ולא נכנס בשעת זריקה לפנים אבל אם היה בשעת זריקה בפנים י"ל אה"נ דמהני אף לאכשורי לאכילה וכן משמע מלשון רבינו שם בהל' פסוה"מ יעו"ש היטיב מ"מ מהתוס' מבואר דהברייתא דזבחים שם כ"ו א' מיירי אף בחזר קודם זריקה לפנים מ"מ פסול באכילה יעו"ש היטיב וא"כ י"ל דהר"י קורקוס ס"ל דגם דעת רבינו כן ודלא כהראב"ד. הן אמת די"ל דהתוס' לא כ"כ רק לר' אליעזר דס"ל הכי אבל לר"ע י"ל אה"נ דמהני אף בכה"ג אפילו לאכשורי באכילה והברייתא דזבחים כ"ו א' אתי כר"א וכמש"כ שם התוס' מתחלה בא"ד. ולר"א דמחמיר ביוצא ס"ל דאפילו בכה"ג פסול לאכילה אבל לר"ע דמיקל י"ל דס"ל בכה"ג דיצא לעיר כשר אפילו לאכילה ולא פסול לאכילה אא"כ יצא מחוץ לעיר דאין סופן לצאת שם אבל בעיר דסופו לצאת אה"נ דכשר לאכילה. אבל זה דחוק דכיון דלא מצינו כן בהדיא דפליגי בזה.
אבל מ"מ י"ל דשם קאי התוס' אהא דמשני ביותרת הכבד וכליות יעו"ש וא"כ כיון דאין סופן לצאת שפיר כתבו התוס' דמ"מ פסולין לאכילה אבל בבשר קדשים קלים אה"נ דמהני אפילו לאכילה וכחילוק מרן והלח"מ. וכן מוכרח דאל"כ למה ליה לשנויי דמיירי כאן ביותרת הכבד ושתי כליות לישני דמיירי בבשר ונפק"מ לאפסולי באכילה אלא ודאי דבבשר כיון דסופו לצאת אף באכילה שרי אבל באימורין שאין סופן לצאת לכן לאכילה פסולין ולא מועיל זריקה רק לענין לאקבועי בפיגול. ואולי זה דחקו להראב"ד לחלק בין אימורין לבשר וצ"ע בזה. אבל אכתי יש לחלק בין התם להכא דבשלמא בבשר שיצא לעיר שסופו לצאת שם והיא מחיצה לקדשים קלים י"ל שפיר כסברת הראב"ד דמהני זריקה אף לאכשורי באכילה אמנם בכה"ג דיצא חוץ לעיר הכא בפרים הנשרפים לא מהני לאכשורי לאכילה לכן בפרים הנשרפים אף דסופן לצאת שם מ"מ מהני למיקרי פסול לענין שישרף בבית הדשן שבעזרה ודומיא דאיתא בירושלמי שהבאתי לעיל. אף דלפי פי' הק"ע שהבאתי לעיל מסוק אליבא דר' מני דאין לחלק בזה מ"מ י"ל דהש"ס דידן דנשאר באיבעיא דלא איפשיט לא ס"ל הך דירושלמי בזה. וצע"ג.
ודע דלפי פי' הלח"מ שפי' לחלק בין אימורי קדשים קלים לבשר קדשי קדשים וכן לפי מש"כ לעיל על דרך זה יש לעיין לכאורה הא מבואר במעילה ה' ב' דבבשר קדשי קדשים פליגי ג"כ ר' עקיבא ור' אליעזר דר"ע ס"ל דזריקה מהני ליוצא ולא אמרינן דוודאי איפסיל ביוצא והא בזבחים פ"ט ב' דס"ד למיתלי פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש בפלוגתא דר"א ור"ע ור"י ס"ל כר"ע א"כ אפילו בבשר קדשי קדשים לא איפסל ביוצא ולמאי דמסקינן דכו"ע מודו להא דר"י וכי איתנהו מגוואי כו"ע לא פליגי דכשר יעו"ש א"כ חזינן דאם יצא קודם זריקה והיה בפנים בשעת זריקה לכו"ע כשר ולא פליגי רק בהיה בחוץ בשעת זריקה ומ"מ ס"ל לר"ע דזריקה עלתה לו ואי ס"ד דכשר לגמרי קאמר א"כ לא הוה שום פסול ביוצא ורק אי בשעת זריקה היה בפנים ואח"כ יצא אבל אי הוי בחוץ קודם זריקה א"כ הזריקה מרצה ולא הוי פסול כלל והא דפסול יוצא אינו אלא לאחר זריקה דווקא אבל קודם זריקה הזריקה מרצה עלייהו. וזה תמוה לכאורה דהא בזבחים ק"ד א' וש"נ איתא פלוגתא דר"א ור' יהושע ביצא הבשר חוץ לקלעים אם זורקין הדם אלמא דהבשר מיפסל. וצריכין אנו לומר דעל כרחך ס"ל להלח"מ דבבשר קדשי קדשים כו"ע לא פליגי דנפסל הבשר מלאכול משום דיצא למקום שאין סופו לצאת ולא פליגי רק לאקבועי בפיגול ורק בבשר קדשים קלים ס"ל דכשר לגמרי משמע משום דסופן לצאת וה"נ בקדשי קדשים כל שסופן לצאת לית בהו פסול כלל ואפילו לענין אכילה (ר"ל אם היה בהם אכילה). וצ"ע בכל זה. וע"ע לקמן פ"א מהל' פסולי המוקדשין הי"ג שכתב וז"ל פרכסה הבהמה ויצאה לחוץ אחר קבלת דמה כשרה שאפילו יצאו האמורין והבשר קודם זריקה בקדשים קלים הזבח כשר כמו שיתבאר עכ"ל ולכאורה משמע מזה דס"ל דכשר לגמרי ולא פסק כברייתא דזבחים כ"ו א' משום דס"ל כיון דפסקינן דהלכה כר' יוחנן דכשר ביצאו האימורין או הבשר קודם זריקה א"כ כשר לגמרי משמע אבל מרן כתב שם דאינו כשר רק לשרפו ולא לאכלו יעו"ש והיינו כמש"כ לעיל בשם התוס'. ומשמע דגם בבשר כך הדין מדלא כתב דמיירי ביותרת הכבד וכליות. ולכאורה סתר מרן דברי עצמו במש"כ שם הלכה ל"ב. ואולי דקאי מרן על מש"כ רבינו האימורין ובאימורין פסול לאכילה מטעם דאין סופן לצאת אבל בבשר קדשים קלים דסופן לצאת כשר לאכילה נמי. וצ"ע בכל זה ואי"ה עוד חזון למועד. וע"ע לקמן פי"ב מהל' פסולי המוקדשין הי"ד יעו"ש היטיב וע"ע בסי' פי"ט מהל' פסולי המוקדשין ה"ג מש"כ בזה יעו"ש היטיב.
או שלן הבשר וכו'. שם בזבחים ק"ד ב' בעיא דלא איפשיטא. יעו"ש היטיב אבל בלנו האימורים הוא וודאי פסול גמור וכמו דאיתא בש"ס והובא בלח"מ. ומ"מ יש לי עיון קצת בדברי רבינו שלענין פסול יציאה לא הזכיר כאן כלל האימורים מדכתב או שיצאו חוץ לעזרה עד שלא הגיע זמנם לצאת וזה לא שייך רק ביציאת בשר אבל אמורים הא אין יוצאין כלל ולענין לינה כתב או שלן הבשר או לנו האימורין שלהם ופרט הבשר לבד והאימורין לבד ואי לא מסתפינא הו"א דט"ס הוא וצ"ל או שלן הבשר או אימורים שלהן. והאי או אימורין שלהם קאי על הלינה ועל היציאה וכוונתו דהן אם יצא הבשר או שלן. או האימורים שלהן יצאו ולנו. והנה באימוריהן טעון שריפה בעזרה בוודאי ובבשרן מספק כמו דאיתא בפי"ט מהל' פסולי המוקדשין ה"ג יעו"ש היטיב. (וע"ע לקמן בהל' ד' מש"כ בזה).