נטל את וכו'. שם בתמיד פ"ד ל"א א'. ועד עכשו לא הוצרך לסכין, מפרש שם.
ואצבע הכבד וכו'. עיין לעיל פ"א הי"ח יעו"ש היטיב מש"כ שם.
ואינו מזיז וכו'. כן פי' רבינו להא דלא היה מזיזה ממקומה. אבל המפרש והרע"ב שם פי' דלא היה מזיז אצבע הכבד ממקומה ועיי"ש בתוי"ט.
ונוקב את וכו'. הא דכתב ונוקב כתב המפרש וז"ל בדבר שאינו חותך כדרכו שייך לשון נקיבה שהיה מפריד החזה מן הדפנות והצלעות זו ארוכה מזו ועוד י"ל לפי שהחזה על הדפנות כמו אהל וכשנטל את החזה משם הוי כמו שניקב בבהמה שהחזה קצר ברוחבו ודומה מקומו לאחר נטילתו כחלון וזה עיקר עכ"ל.
ויורד עד וכו'. אצל השדרה חותך ולא היה נוגע בשדרה שהשדרה היה מניח אותה עם הדופן השמאלי לפי שבזה הדופן היה תולה הכבד לא היה חותך השדרה עמו שאם היה חותכו עמו היתה כבדה הרבה. עכ"ל המפרש.
צלעות רכות. היינו שתי צלעות מלמעלה ושתי צלעות מלמטה כמו שמבואר לקמן בהלכה ח'.