מוליכין את וכו'. יומא כ"ה א' ופ"ב דתמיד ל' א' יעו"ש ועיי"ש בפ"ד ל"א ב' יעו"ש.
ומולחין אותן וכו'. שם בתמיד פ"ד ועיין לעיל פ"ה מהל' איסרי מזבח הי"ג יעו"ש.
ואח"כ מעלין וכו'. יומא כ"ו א' תמיד פ"ה ל"ב ב' יעו"ש.
ומסיר
גיד וכו'. עיין חולין צ' א' ב'. והנה שם תלי הש"ס הא בפלוגתא דרבי ורבנן המובאים לעיל בס"ק ג'. והנה לרבי דס"ל דפירשו אפילו של היתר אינם עולין ע"ג המזבח ולמחוברין דהיתר א"צ קרא א"כ אתי קרא למחוברין דאיסור ולרבנן דס"ל דפירשו דהיתר עולין ע"ג המזבח אבל דאיסור אפילו מחוברין לא יעלו יעו"ש ולפ"ז צ"ע על רבינו מאחר שס"ל כרבי א"כ גיד הנשה מחובר יעלה ע"ג המזבח ולמה פסק כאן דיחלצנו וישרפנו ע"ג התפוח וכן הקשה הלח"מ ונשאר בתימה (רק מש"כ דרבינו פסק כרבי בהא דלעיל הלכה ב' הנה אדרבה לכאורה משמע משם דפסק כרבנן וכמש"כ שם בד"ה מקטירין רק לקמן בפ"ג מפסולי המוקדשין מבואר דס"ל כרבי וכמש"כ שם) והנה היא לכאורה קושיא עצומה אבל באמת לפי מש"כ הרש"א שם בחי' בחולין על מש"כ רש"י שם א' בד"ה להעלותו וכו' דלא כתיב ולא יאכל המזבח וז"ל (הרש"א) הכי אית ליה לרב חסדא לקמן ולא קאמר מדכתיב והקטיר הכהן את הכל דמיניה דריש רבי בסמוך דמחוברין יעלו ואפילו דאיסורא משום דרב פפא דקאמר דלא פליגי האמוראים להעלותו ה"נ לא פליגי תנאי בהכי אלא דרב נחמן בר יצחק מפרש לפלוגתייהו בהכי וכצ"ל רב הונא דקאמר לקמן גיד הנשה של עולה חולצו לתפוח ור"ח קאמר דלא כתיב לא יאכל המזבח ס"ל לא פליגי רבי ורבנן כלל בהכי דאל"כ תיקשי לר"ח דלא כמאן דהא רבי נמי מוהקטיר הכהן את הכל וגו' מרבה לגיד הנשה במחובר ולא מדלא כתיב ולא יאכל המזבח עכ"ל והנה כן משמע בש"ס שם דקמותיב לר"ה מהא דתני גיד הנשה של עולה מעלהו מאי לאו מעלהו ומקטירו יעו"ש ומאי קושיא דילמא אתי הברייתא כרבי ור"ה קאמר אליבא דרבנן אלא ודאי פשיטא ליה להש"ס דר"ה ס"ל דלא פליגי בהכי תנאי כלל וא"כ אתי שפיר דברי רבינו להלכתא דפסק כר"ה מדתניא כוותיה ולא פליגי תנאי בהכי כלל והבן היטיב.
וכשאני עומד בסוגייא זו אמרתי לבאר מש"כ שם רש"י בד"ה לישנא אחרינא וכו' וז"ל רנב"י אמר לחלצו פליגי דמ"ד נוהג קסבר מצוה לחלצו וללישנא קמא להעלותו פליגי וכו' אשר הוא חסר מובן כלל. ונ"ל דמש"כ לישנא אחרינא וכו' חסר כאן לישנא קמא וכצ"ל כאן לחלצו אם חלצו אסור להעלותו בפ"ע וכאן להעלותו. אם הוא מחובר עדיין עם הירך מותר להעלותו. ולישנא אחרינא איפכא פירושו לחלצו שא"צ לחלצו רק מעליהו כשהוא מחובר עם הירך וכאן להעלותו היינו כשהוא בפ"ע אסור להעלהו. והנה ללישנא קמא צ"ל להעלותו פליגי אף כשהוא מחובר עדיין מ"מ פליגי אבל ללישנא אחרינא צ"ל לחלצו פליגי ר"ל ר"י ס"ל מחוייב לחלצו והבן. והנה הכל הולך אל מקום אחד והתימה שלא העירו בזה מפרשי הש"ס. ועיין ריטב"א בחולין שם ראיה לדברי אלה יעו"ש היטיב ודו"ק.
וזורק כל וכו'. עיין לעיל פ"ב מהל' בית הבחירה הי"ג מש"כ בזה. ועיין מל"מ כאן מש"כ בזה יעו"ש היטיב.
חוזר ועורך וכו'. עיין פ"ב מהל' בית הבחירה הי"ג מש"כ שם.
אין בהם וכו'. זבחים כ"א א' מ"ו ב' ועיין תו"כ ויקרא פ"ו סוף פרשה ד' ופ"ז סוף פרשה ה' ופ"ט סוף פרשה ז'.