מקטירין את וכו'. כ"ז מבואר בזבחים פ"ה ב' יעו"ש ומדכתב רבינו כלשון המשנה פירשו לא יעלו ולא כתב כלשון הברייתא שם פירשו אפי' הן בראש המזבח ירדו מוכח קצת דס"ל כפי' התוס' שם פ"ו א' בד"ה מאן וכו' דהמשנה אתי כרבנן דס"ל דפירשו לא יעלו אבל אם היו בראשו של מזבח לא ירדו אמנם לקמן פ"ג מהל' פסולי המוקדשין הט"ז מבואר דס"ל כרבי דאפילו מראש המזבח ירד יעו"ש היטיב והיינו כרבי וא"כ מפרש כרש"י וכ"כ התוס' יו"ט ועיין לח"מ בהלכה ד' ושם יבואר עוד אי"ה ועיין תו"כ ויקרא פ"ו סוף פרשה ד' ובספרי ראה פיסקא ע"ח שם הובא הברייתא כרבי יעו"ש היטיב. ושם אי' בש"ס והובא בלח"מ א"ר זירא לא שנו ל"ש אלא שפירשו כלפי מטה אבל כלפי מעלה קרובי הוא דאקריבו לעיכול ומשמע שם דלית מאן דפליג עלי' וצ"ע למה לא הביאו רבינו ואולי לא היה גורס זה וכן משמע בילקוט ויקרא רמז תמ"ה יעו"ש היטיב ואי"ה במקו"א עוד יבואר מזה.
וכולן
שפקעו וכו'. שם בזבחים פ"ו א'. ופירש"י שם שקאי בין אפסולים שעלו לא ירדו ובין אגידים ועצמות מחוברין שעכלתן האש ופקעו מעל המזבח לארץ לא יחזיר א"צ להחזיר עכ"ל והתוס' שם ד"ה וכולן וכו' הקשו ע"ז מהא דאיתא שם פ"ה ב' דאם משלה בהן האור דיעלו ותירצו דמתניתין מיירי לאחר שנתעכלו קצת דהיינו דנעשו שרירי והא דקאמר התם משלה בהם האור יעלו היינו משלה בהן האור פורתא ולא נעשה מצותן ולכך יחזירו. עוד תירצו דהא רש"י פירש א"צ להחזיר אבל התם מיירי דמותר להחזיר אם ירצה ועוד תירצו דפקעו היינו שפקעו מאליהן לכן אסור להחזיר אבל התם מיירי דהורידן בידים לכן אם משלה בהן האור שרי יעו"ש היטיב. והנה רבינו לא הזכיר בזה שום חילוק מכל הנך דכתבו התוס'. ובאמת משמע מהא דאיתא שם עיכולי עולה אתה מחזיר אבל אי אתה מחזיר עיכולי גידין ועצמות משמע לכאורה דאי אתה רשאי להחזיר ודוחק לומר דהתם פירושו שאין צריך להחזיר דהא דומיא דעיכולי אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עיכולי קטרת דהתם פ"ג ב' דמשמע דאסור להחזיר כדמשמע במנחות כ"ו ב' יעו"ש היטיב והנה רבינו ז"ל לא כתב כאן דין דמשלה בהם האור דמחזירין. ועל כרחך צ"ל דס"ל להלכה כדעת רב מרי התם דהא דעולא התם קאי ארישא אבל לא אסיפא. וי"ל דס"ל דמה דאיתא וכולן שפקעו מע"ג המזבח לא יחזיר קאי אגידין ועצמות והא דמשלה בהן האור יעלו קאי אאיברים פסולין שעלו ע"ג המזבח. ועיין בתוס' הנ"ל שכתב וז"ל ואם היינו מפרשין דכולן לא קאי אפסולין לא היינו מתרצים בזה כלום דמ"מ הוה קשה למאן דמתני לה אסיפא עכ"ל מבואר מזה דלמאן דמתני לה ארישא לק"מ. וכן נוכל לפרש לדעת רבינו בפשיטות.
וראיתי להתוס' יו"ט שכתב שם (במ"ו ד"ה לא יחזיר) וז"ל ופי' התוס' יעלו היינו אם ירצה אבל אין חובה להעלותם כדפירש"י הכא א"צ להחזיר א"נ הכא שאכלתן האש ונתאכלו קצת דומיא דאיברים שפקעו ולפיכך אין חייב להחזיר ומשלה בהן האור היינו פורתא וכו' והאי א"נ דעת הרמב"ם פ"ג מהל' פסולי המוקדשין עכ"ל והנה מה שהסיב דעת רבינו לדעת הא"נ אין זה מוכרח כלל וכמש"כ מתחלה. גם לא הבנתי דבריו במש"כ לפי' הא"נ דא"צ להחזיר לא ידעתי מי דחקו לזה ואמאי לא נימא דאין רשאי להחזיר כיון שכבר נעשו מצותן ולק"מ. וראיתי לרבינו בפי' המשניות שכתב וז"ל וכולן שפקעו פי' כל איברים שזכרנו שאם עלו לא ירדו אם פקעו מע"ג המזבח לא יחזיר עכ"ל משמע שמפרש דקאי על הפסולין ואולי זה דחקו להתוס' יו"ט שמפרש כפירוש התוס' אמנם ממה שהביא כאן דין דאם פקעו לא יחזיר ולא הביא כאן דין אם משלה בהן האור ולקמן בסי' ס"ו הביא דין דאם משלה בהן האור ולא הביא דין אם פקעו לא יחזיר משמע כמש"כ למעלה ושוב מצאתי כן במל"מ שם בפ"ג מהל' פסולי המוקדשין ונהניתי. וע"ע בתוס' מעילה ט' ב' ד"ה וכולן וכו' שפי' נמי דלא קאי רק אעצמות וגידין יעו"ש היטיב.
וכן גחלת וכו'. ועיין מעילה ט' ב' דדווקא שפקעה ממזבח לא יחזיר אבל פקעה ע"ג המזבח יחזיר יעו"ש וכן הביא מרן והך לא יחזיר היינו ודאי דא"צ להחזיר אבל אם ירצה להעלותה אין שום איסורא בזה וי"ל דמש"כ רש"י א"צ להחזיר (הובא לעיל בס"ק ד') היינו דווקא אגחלת אבל אהא דכלם אם פקע מע"ג המזבח לא יחזיר י"ל דמודה דאין רשאי להחזיר אבל מדקאמר וכן משמע דחד דינא אית להו וכמו שהתם אין חייב להחזירה ה"ה התם ועיין ברע"ב. אמנם בתוס' משמע דמאן דס"ל דאין רשאי להחזיר ה"ה גבי גחלת אין רשאי להחזיר דז"ל ויש לחלק בין מאיליהן לע"י אחרים כעין ההיא דיומא מ"ו ב' המוריד גחלת מע"ג המזבח וכבה חייב משום דלא אנתקיה ממצותיו אלמא יכול להעלותה וכי פקעה תנן במתניתין דלא יחזיר ואין מועלין בה עכ"ל אלמא דדווקא המוריד גחלת מע"ג המזבח יכול להעלותה אבל פקעה מעצמה אסור להעלותה וצ"ע בזה ועיין מעילה ט' ב' בתוס' ד"ה וכולן וכו' יעו"ש היטיב.