נתונין בבזך וכו'. כ"ה בתמיד שם ל"א ב'.
מוליכין הקרבים וכו'. כ"ה ביומא כ"ו ב'.
ביד אחד. יומא כ"ה א' מנחות נ"ב ב' ותמיד ל"א ב'.
והיין ביד וכו'. שם ושם. וכתב מרן בהלכה ו' וז"ל ואע"פ ששנו שם שאדם אחר היו נוטל את החביתין לא מנאו רבינו מפני שחביתין הללו חביתי כה"ג הם ואינם תלויים בקרבן עכ"ל ולכאורה אין טעם זה מספיק דא"כ אמאי חשבו במשנה וכתב שם המפרש (בד"ה הט' ביין וכו') וז"ל וחביתים אע"פ שקרבים בעבור כה"ג הואיל ומן הפסוק הם קודמים לנסכי תמיד (ר"ל כמו דאיתא יומא ל"ג א' ל"ד א') עכ"ל וא"כ אין תירוץ מרן מספיק כ"כ. אבל באמת אין התחלה לקושייתו דשם ביומא ותמיד מיירי מסדר התמיד לכן איתא שם חביתין משא"כ דכאן מיירי רבינו מקרבן עולה סתמא ולכן לקמן בפ"ו מהל' תמידין ומוספין ה"ה הזכיר שם החביתין משא"כ הכא ופשוט. ואולי כוונת מרן ג"כ לזה ורק שקיצר. והבן.
ואם היה וכו'. יומא כ"ו ב'.