ובית
עורן וכו'. כ"ה הנוסחא במשניות אמנם בש"ס הגירסא ובית עורה וגירסת רבינו ומשניות נכונה יותר. ודע כי בסדר הולכת האיברים יש הרבה דיעות. בש"ס יומא כ"ה א' איתא במשנה אמר בן עזאי לפני ר"ע משום ר' יהושע דרך הלוכו היו קרב ומפרש שם בש"ס ע"ב הראש והרגל. החזה והגרה. ושתי ידים. ושתי דפנות. העוקץ והרגל. ור' יוסי אומר דרך הפשטו היה קרב. הראש והרגל. העוקץ והרגל. ושתי דפנות. ושתי ידיים. החזה והגרה. ר"ע אומר דרך נתוחו היה קרב. הראש והרגל. ושתי ידים. החזה והגרה. ושתי דפנות. והעוקץ והרגל. ר' יוסי הגלילי אומר דרך עלויו היה קרב. הראש והרגל. החזה והגרה. ושתי דפנות. והעוקץ והרגל. ושתי הידים. ושם מקשה והכתיב כל נתח טוב ירך וכתף ופירש"י אלמא ירך מעלי מכתף עכ"ל ויש לעיין ומאי קושיא הא הידים הם הכתפים (עיין רש"י חולין קל"ד ב' ד"ה עד כף וכו') וכאן חשיב העוקץ והרגל קודם ידים. וראיתי להתוס' ישנים שכתבו וז"ל ושתי ידים העוקץ והרגל ופריך והכתיב כל מבחר ירך וכתף אלמא רגל קדים ליד ולספרים דגרסי רגל מקמי ידים איכא למימר דפריך אכולהו דמדכר ידים ורגל אחרונים א"כ גרועים הם והכתוב משבחם מבחר ירך וכתף עכ"ל והנה לכאורה יש לעיין על רש"י דבהדיא כתב כגי' דילן רגל מקמי ידים ומ"מ פי' דהקושיא היא אלמא ירך מעלי מכתף. וראיתי בס' שיח יצחק שנתעורר בזה והניח בצ"ע. ואורו עיני כי ראיתי בהגהות הב"ח וז"ל ושתי הדפנות והעוקץ והרגל ושתי ידים אמר רבא בין תנא דידן וכו' בתר שמנא דבישרא והכתיב כל נתח טוב ירך וכתף ההיא בכחושה מ"ט סלקא רגל וכו' כצ"ל ונ"ב פי' הא דקאמר והכתיב כל וכו' לתנא דמתניתין קא פריך דמקדים שתי ידים לעוקץ והרגל אלמא דכתף מעולה מירך עכ"ל אולם מסידור לשון רש"י ז"ל לא משמע כן לכאורה וצע"ק. וז"ל המפרש לתמיד פ"ד ל"א ב' וז"ל ומפרש ביומא מאי טעמא סליק לרגל בהדי רישא דאיכא למ"ד התם דרך נתוח והיה קרב הראש והרגל ושתי ידים ושתי דפנות החזה והגרה והעוקץ והרגל ואיכא למ"ד דרך עילויא דשומנא היה קרב פי' כדרך שהאיברים שמנים זה מזה הם קרבים הראש והרגל וב' דפנות החזה והגרה ושתי ידים והעוקץ והרגל ובין למ"ד דרך עילויו ובין למ"ד דרך נתוחו אין זה סדר שהרגל קרב עם הראש שהרי בנתוח שתי ידים קודמין ומפרש התם מ"ט רגל סליק בהדיא רישא וכו' יעו"ש היטיב.
והנה יש ט"ס כאן מש"כ בדרך נתוחו הוא הראש והרגל ושתי ידים ושתי דפנות החזה והגרה והעוקץ והרגל. ובאמת צ"ל הראש והרגל ושתי ידים החזה והגרה ושתי דפנות העוקץ והרגל כמו שהוא בש"ס וכ"ה סדר הנתוח בתמיד כאן וכאן ברבינו וכן מש"כ למ"ד דרך עילויו הראש והרגל ושתי דפנות החזה והגרה ושתי ידים והעוקץ והרגל ג"כ ט"ס וצ"ל הראש והרגל החזה והגרה ושתי דפנות ומש"כ שתי ידים העוקץ והרגל אין זה ט"ס כי י"ל דגורס כגי' התוס' ישנים הנ"ל דהידים קודם להעוקץ והרגל. והנה ממשמעות לשונו מבואר כי הקושיא מ"ט רגל סליק בהדי רישא אינה אלא למ"ד דרך נתוחו היה קרב ולמ"ד דרך עילויו היה קרב אבל לא לשאר אינך תנאי. וצ"ל הטעם דלמ"ד דרך הלוכו וקרב לק"מ דאיתא בירושלמי פ"ב דיומא ה"ב וז"ל א"ר יוחנן טעמא דבן עזאי והקטרת את כל האיל המזבחה כדי שיהא נראה כמהלך ע"ג המזבח. הראש והרגל ואת אומר הכין א"ר מנא פשט ראשה עקר רגלה עכ"ל אלמא למ"ד דרך הלוכו שפיר ולמ"ד דרך הפשטו ג"כ אתי שפיר דמן הרגלים ואילך מתחיל ההפשט נמצא דהקושיא היא רק למ"ד בתר נתוחו ולמ"ד בתר עילויו. ובתר עילויו היינו בין לתנא דידן ובין לריה"ג הכל בתר עלויו כמו דאיתא ביומא שם והא דכתב למ"ד בתר שימנא אגב אורחיה קמ"ל דיש מי שחולק אתנא דידן וס"ל דבתר שומנא אזלינן וכ"ז פשוט וברור. ורבינו פסק כסתם משנה דיומא וסתם משנה דתמיד דבתר עילויא דאיברא קאזלינן. והיינו ראש ורגל שתי ידים עוקץ ורגל חזה וגרה שתי דפנות.