לבדה"ב וכו'. שם ק"ג א' בזבחים ואליבא דר' יהודה. ודע דבתוספתא זבחים פי"א איתא וז"ל עולת הקדש אין עורה לכהנים דברי ר' יהודה וחכ"א עורה לכהנים ר' יוסי ב"ר יהודה מוסיף אף של גרים ושל נשים ושל עבדים שנאמר עולת איש פרט לאלו אמרו לו והלא כבר נאמר עור העולה אשר הקריב לכהן לו תהיה א"כ למה נאמר עולת איש אלא עולה שעלתה לאיש עורה לכהנים ושלא עלתה לאיש אין עורה לכהנים עכ"ל ולכאורה משמע קצת דהלכה כחכמים אבל י"ל כיון דבש"ס לא נזכר דברי חכמים ואמוראי שקלי וטרי בדברי ר"י משמע דהלכה כוותיה ולקמן אי"ה יבואר עוד מזה.
שדינן
שיקרבו וכו'. שם בש"ס אומר כן ואליבא דר' יהושע דס"ל הכי בשקלים פ"ד והובא בש"ס תמורה כ' א' ל"א ב' יעו"ש, ובלח"מ תמה דהא בפ"ה מהל' ערכין וחרמין פסק רבינו כר' אליעזר דס"ל דזכרים ימכרו לצרכי עולות ודמיהן לבדק הבית יעו"ש היטיב. ובאמת תמיה גדולה היא זו (ודע דבעין משפט בזבחים שם ציין דרבינו פסק כר"א וציין להא דערכין וחרמין יעו"ש ובתמורה כ' א' ציין דהלכה כר' יהושע וציין ג"כ להך דערכין וחרמין ותמוה הוא וכן ציין שם ל"א ב') והנה בתמורה שם ל"א ב' איתא ב' לשונות דאמר רב אדא בר אהבה אמר רב. בלישנא קמא אמר דלא פליגי רק בעדר שיש בו מחצה זכרים ומחצה נקבות אבל בעדר שכולו זכרים אפילו ר"א מודה. וללישנא בתרא בשלא הקדיש אלא בהמות אפילו ר"א מודה ולא פליגי רק כשהקדיש שאר נכסים עם בהמות יעו"ש היטיב ועיין בירושלמי פ"ד דשקלים ה"ד שכלשון שני איתא שם בשם ר' זעירא בשם ר' חונה אמר רב יעו"ש. וא"כ לכאורה יש לחלק דהכא מיירי במקדיש עדרו והתם מיירי רבינו בהקדיש שאר נכסיו. אבל זה אינו דהא כאן איתא וכן המקדיש נכסיו והיה בהן זכרים דמשמע שהקדיש כל נכסיו. והתם בהל' ערכין וחרמין איתא המקדיש את בהמתו סתם או שהקדיש את נכסיו סתם יעו"ש.
והנה שם בשקלים איתא במשנה אמר ר"ע רואה אני את דברי ר"א שר"א השווה את מדותיו ור' יהושע חלק א"ר פפייס שמעתי את דברי שניהן המקדיש בפירוש כדברי ר"א והמקדיש סתם כדברי ר' יהושע עכ"ל וכתב שם רבינו בפי' המשניות וז"ל וא"ר פפייס כי מי שהקדיש לבדה"ב בפירוש שהדין בו כדברי ר"א ומי שהקדיש סתם כר' יהושע ולא חלק ר' פפייס על ר"ע והלכה כר"ע עכ"ל ולפי"ז יש לחלק ולומר כן הדין כאן דכאן מיירי שהקדיש סתם והתם מיירי רבינו בהקדיש לבדה"ב בפירוש. אבל לכאורה גם זה אינו דבהדיא כתב שם בהל' ערכין וחרמין וז"ל המקדיש את בהמתו סתם או שהקדיש את נכסיו סתם וכו' ולכאורה אפ"ל דכאן נמי ס"ל כר"א ומאי דכתב והיה בהן זכרים שדינן שיקרבו עולות היינו לר"א שהן ימכרו לצרכי עולות וקמ"ל דעורותיהם לבדה"ב ואף הקונה אותם להקריב מ"מ אותו העור שייך לבדה"ב ולא לכהנים. אבל זה אינו דא"כ למה לא כתב ג"כ בנקבות דג"כ דינא הכי דימכרו לצורכי זבחי שלמים והעורות יהיו לבדה"ב. ועוד הא בש"ס אוקימנא דאתי כר' יהושע מבואר מזה דלר"א הקונה אותו משלם דמיו לבדה"ב והרי הוא כשאר עולה דעורו לכהנים. ואולי ט"ס הוא ברבינו כאן וצ"ל המקדיש עדרו והי' בהן זכרים ופסק כרב. א"נ י"ל דכאן צ"ל וכן המקדיש נכסיו סתם והתם בהל' ערכין וחרמין צ"ל המקדיש את בהמתו לבדה"ב או שהקדיש את נכסיו לבדה"ב. וצע"ג בזה וה' יאיר עיני.
ודע דלכאורה יש ראיה דהלכה כר' יהושע מהא דאיתא בב"ב קנ"א א' בהמה איקרי נכסי דתנן המקדיש נכסיו והי' בהן בהמה ראויה לגבי מזבח זכרים עולות ונקבות ימכרו לצורכי זבחי שלמים עכ"ל והיינו כר' יהושע ולמה לא הביא מדר"א הקודם במשנה אלא ודאי דהלכה כר' יהושע. אמנם ראיתי שם בהגהת הב"ח שהגיה שכצ"ל זכרים ימכרו לצורכי עולות ונקבות וכו' וא"כ ליכא משם ראיה. ודע עוד כי בתוספתא פ"ב דשקלים איתא וז"ל (לאחר שהובא שם מחלוקת ר"א ור"י) ר' יוסי ור"ש אומרים דברי ר"י הן הן דברי ר"א עכ"ל ועיי"ש במפרש ושם אי' הגהת הגר"א במקום ר' יהושע והגיה הגר"א ר' יוסי יעו"ש ולא ידעתי מה המה אלה וצ"ע.
אחד
עולת וכו'. כתב מרן וז"ל גם זה שם אלא שבגמרא כתוב גר במקום מש"כ בספרי רבינו עכו"ם וגרסת רבינו נראית נכונה דלגירסת גמרא דידן קשה מאי קמ"ל דמהיכא תיסק אדעתין לחלק בין גר לישראל עכ"ל וראיתי בצאן קדשים שהביא בשם ברכת הזבח שתמה על מרן וכתב עוד עליו ושרא לי' מאריה דהא איצטריך להשמיענו שפיר ולאפוקי מדר' יוסי ב"ר יהודה דס"ל פרט לעולת גרים והיינו גר שמת ואין לו יורשים יעו"ש וכתב עליו הצאן קדשים דהוא לא דק דא"כ דהפסוק מרבה ג"כ זה דגר שמת ואין לו יורשים מנ"ל דהפסוק מרבה הכל ובשלמא נשים ועבדים כהדדי דמי אבל מנ"ל לרבות ג"כ גר שמת ואין לו יורשים ודילמא לא אתי לרבות רק נשים ועבדים ולא גר שמת ואין לו יורשים יעו"ש היטיב ובחי' פנים מאירות כתב להכריח כגי' רש"י דלא גריס רק נשים ועבדים דמנ"ל לרבות מריבוי דהעולה לרבות נשים וגרים או נשים וגוים דילמא לא מרבינן רק חדא ולא תרתי וכתב מברייתא זו מוכח דלא ס"ל למעט עולת הקדש דא"כ למה אמר א"כ למה נאמר עולת איש וכו' הא איצטריך שפיר למעט עולת הקדש. א"ו דלא ממעט כלל וכן לא ממעט עולת גר שמת ואין לו יורשים וגם עולת גוי פשיטא דעורה לכהנים יעו"ש היטיב. והנה מהתוספתא הנ"ל שהבאתי מבואר כדברי הפנים מאירות דהך ברייתא לא ס"ל כר' יהודה ולא כר"י ב"ר יהודה. והנה לר"י בר"י ס"ל דעולת איש אתי למעוטי כל הנך היינו עולת גרים נשים ועבדים וחכמים ס"ל דעור העולה מרבה הכל עולת גר שמת ואין לו יורשים ועולת נשים ועבדים וס"ל דעולת איש אינו ממעט מי שאינו איש רק אתי לאפוקי מי שלא עלתה לאיש.
והנה מש"כ הצ"ק וכן הפנים מאירות דלא מרבינן רק דבר אחד ולא שני דברים זה וודאי ליתא. אבל דע דבתו"כ צו פ"ט איתא כך וז"ל והכהן המקריב את עולת איש פרט לעולת הקדש דברי ר' יהודה ר' יוסי בר"י אומר אף עולת הגר עולת איש אין לי אלא עולת איש גרים נשים ועבדים מניין ת"ל עור העולה ריבה א"כ למה נאמר עולת איש עולה שעלתה לאיש פרט לשנשחטה חוץ למקומה עכ"ל וביאר שם הקרבן אהרן דהך ברייתא בתרייתא ס"ל ג"כ הא דר"י ודר' יוסי בר"י והא דקאמר א"כ למה נאמר עולת איש ר"ל למה נאמר המיעוט דהקדש ועולת גר בהאי לישנא דיש לטעות שבא למעט ג"כ נשים ועבדים הו"ל לכתוב המיעוט בלשון אחר יעו"ש היטיב ולפ"ז מאי דמרבה גרים יש לעיין הא הך ברייתא ס"ל כר"י בר"י ויותר י"ל דהך ברייתא ס"ל כר' יהודה ולא כר"י בר"י לכן מרבה נמי של גרים. ונ"ל כי רבינו ס"ל נמי כהתוספתא וכן מפרש להתו"כ נמי דהך ברייתא בתרייתא ס"ל כרבנן ולא ממעטי לא עולת הקדש ולא עולת גר רק דרבינו ס"ל להלכה כר' יהודה דעולת הקדש ממעיט שפיר מעולת איש לפי דשקלו וטרו אמוראי אליביה ודברי חכמים החולקין עליו לא הובאו בהדיא בש"ס לכן פסק הלכתא כוותיה וכמש"כ בס"ק נ"ב ולכן לדידיה שפיר י"ל דאימעיט עולת הקדש מעולת איש להכי שינה מלשון הברייתא וכתב לא נאמר איש אלא להוציא ההקדש והיינו לדידיה ושפסק כר' יהודה אבל בעולת גר לא ס"ל כר"י בר"י לכן לא חשב זה רבינו כלל דמהיכי תיתי נמעט זה והא דהקשה בעל פנים מאירות דל"ל קרא לרבות עכו"ם י"ל דמשום דאיתא במנחות ע"ג ב' דעכו"ם לבו לשמים והו"א דגם העור לשמים קמ"ל דלא. ומ"מ כתב רבינו לעיל סעי' י"ט דרשא דעולת איש עולה שעלתה לאיש דבזה כו"ע מודים. אבל לפי"ז יש לעיין למה לא כתב רבינו ג"כ גרים וכגי' התו"כ והש"ס. וג"כ צע"ק למה כתב לא נאמר איש אלא להוציא ההקדש כיון דכבר כתב דעולת איש אתי למעוטי עולה שלא עלתה לאיש. ויש ליישב דרבינו ס"ל דעיקר איש דכתיב אתי למעוטי הקדש דלאו של איש הוא אבל מדכתיב עולת איש ולא כתיב בקצרה וכהן המקריב לאיש ומדכתיב עולת איש ממעטינן דבר שלא עלתה לאיש והבן. ועוד יש קצת לעיין בזה.