עולה בכבש וכו'. עיין זבחים נ"ג א' ועיי"ש ס"ג ב' ס"ד ב' יומא ט"ו ב' מ"ג ב' מ"ה א' נ"ח ב' סוכה מ"ח ב'.
זה יסוד וכו'. מרן כתב וז"ל ומש"כ שנאמר ואת כל דמה ישפוך אל יסוד מזבח העולה נראה להגיה ולכתוב במקומו ואת כל דמה ישפוך אל יסוד המזבח וכן נמצא בספר מוגה דבחטאות פנימיות כתיב אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד והוא מערבי שפוגע בו תחלה בצאתו אבל בחיצוניות כתיב אל יסוד המזבח ולכך פנימיות מפורש וחיצוניות סתום עכ"ל ואמרתי להרחיב קצת הדיבור בזה דע כי בפרשה כהן משיח כתיב ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד ומינה יליף ביומא נ"ט א' דנותן על יסוד מערבי ועיין זבחים נ"א א' ובתו"כ ויקרא דבורא דחטאת ספ"ג יעו"ש. ובפר העלם דבר של ציבור כתיב ואת כל הדם ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד והיינו ג"כ יסוד מערבי ובשעיר נשיא כתיב ואת דמו ישפוך אל יסוד מזבח העולה. ובחטאת יחיד בשעירה ובכשבה כתיב ואת כל דמה ישפוך אל יסוד המזבח. ומפרש הש"ס ביומא שם ובזבחים שם כי כוונתו על יסוד דרומי יעו"ש היטיב והנה ביומא איתא שם וז"ל ת"ר יסוד המזבח זה יסוד דרומית וכו' ומזה משמע דיליף מפסוק דשעירה או כשבה והיינו כהגהת מרן אמנם בזבחים שם הגי' ת"ר אל יסוד מזבח זה יסוד דרומי וכו' ומשמע דנפקא ליה מקרא דשעיר נשיא דו"ק והבן וכן בתו"כ שם פ"ט נפקא ליה מהאי קרא ורק דהכי איתא שם אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד זה יסוד דרומית יכול זה יסוד מערבי אמרת לאו מה מצינו ביציאתו מן ההיכל אינו נותן את הדמים אלא אל יסוד הסמוך לו אף בירידתו מן המזבח אינו נותן את הדם אלא אל יסוד הסמוך לו ואיזה זה יסוד דרומית עכ"ל אך אלו התיבות אש"ר פת"ח אה"ל מוע"ד לכאורה אינו מובן דזה כתיב בחטאות הפנימיות וקאי על יסוד מערבי. ואולי כך כוונתו דכאן כתיב אל יסוד מזבח העולה בחטאת חיצונית ובחטאת פנימי כתיב אשר פתח אהל מועד מה התם בסמוך לו אף כאן בסמוך לו אבל יותר נראה כי אלו תיבות אשר פתח אהל מועד מיותרים והבן. והנה לפ"ז נ"ל להגיה ואת דמו ישפוך אל יסוד מזבח העולה והיינו הא דכתיב בשעיר נשיא כי הוא המוקדם בפסוק ועיין זבחים נ"א א'. והבן היטיב.