עם שאר וכו'. הך שאר ארבע עבודות לכאורה אינו מכוון דהא לבד זביחה אינו כי אם שלשה עבודות והנה לפי מש"כ התוס' בזבחים ב' א' ד"ה כל וכו' דגם הקטרה צריך להיות לשם זבח אתי שפיר דהוי ארבעה דברים לבד מזביחה אבל מדברי רבינו לא משמע כן לכאורה מדלא חשיב הקטרה כאן בהדיא ולכן יותר נראה לפרש דשיעור דבריו דשאר עבודות כלם עם שחיטה נכללין בארבע עבודות וה"ק שחיטה עם יתר העבודות שהם מארבע העבודות. ומש"כ שנאמר ובשר זבח תודת שלמיו. יש לעיין דהא הש"ס בזבחים ד' א' מפרש דנפקא ליה מדכתיב ואם זבח שלמים קרבנו שתהא זביחה לשם שלמים ומדכתיב המקריב את דם השלמים שתהא קבלה לשם שלמים והולכה הוא בכלל קבלה וזריקה ילפינן מדכתיב הזורק את דם השלמים שתהא זריקה לשם שלמים והאי קרא דבשר זבח תודת שלמיו אתי באם אינו ענין לשינוי קדש תנהו ענין לשינוי בעלים יעו"ש היטיב וי"ל למסקנא דשם עמ' ב' דילפינן מהא דכתיב באיל נזיר ואת האיל יעשה זבח שלמים שתהא עשייתו לשם שלמים ואם אינו ענין לשינוי קדש תנהו ענין לשינוי בעלים ומהתם ילפינן כל עשיות א"כ אייתר ליה בשר זבח תודת שלמיו לשינוי קדש ואם זבח שלמים לעולם היינו שמייהו כקושיית הש"ס שם א' ויש לעיין בזה עוד. ומש"כ עם שאר ארבעה העבודות לאו מהאי קרא יליף אלא על כל חד אית קרא בפ"ע ורבינו לא רצה להביא כל הפסוקים בזה רק הביא פסוק דזביחה בעינן לשם אותו קרבן ויש לעיין בזה.
וכן שאר וכו'. עיי"ש ז' ב' דנפקא ליה מדכתיב זאת התורה לעולם וגו' ועיין תוס' זבחים צ"ז ב' בד"ה אף שלמי וכו' ובמנחות פ"ב ב' בד"ה אף כל וכו' יעו"ש.
ואם
שחט וכו'. עיין זבחים מ"ו ב' ועיי"ש ב' ב'. ושם מבואר כי תנאי בי"ד הוא דלא לימא לשמו דילמא אתי למימר שלא לשמו יעו"ש וכאן משמע לכאורה דלכתחלה יש לו לחשוב לשמו ורק אם בדיעבד שחט סתם כשר אבל עיין בתוס' שם ד"ה קיימי וכו' שהעולה מדבריהם שם דתנאי בי"ד היה דלא לימא בהדיא לשמו אבל יחשוב בלבו והנה מדאתנו בי"ד שלא יאמר בהדיא רק יחשוב בלבו ולא חיישי שמא לא יחשוב כלל אלא ודאי דבדיעבד כשר בסתם יעו"ש היטיב א"נ י"ל דר' יוסי ס"ל כן דתנאי בי"ד הוא אבל ת"ק ס"ל דלכתחלה יכוין ויחשוב לשמו ופסק כת"ק ומ"מ מייתי הש"ס ראיה דאם נימא דסתמן לאו לשמן יקשה על ר' יוסי איך מכשיר לכתחלה אלא ודאי דכו"ע ס"ל דסתמו לשמן קאי וכן מצאתי לחי' בעל פנים מאירות שם ב' יעו"ש אמנם ראיתי שם בפי' המשניות לרבינו בספ"ד וז"ל מכלל דברינו נתבאר לך שלא הוצרך שיהו השלמים נשחטים לשם שלמים ולא עולה לשם עולה וכבר הודעתיך בתחלת המסכת שאם שחט סתם כשר והתנא הזה הצריך שתהא כוונת בעל הקרבן לאלה הששה דברים מוסיף על השוחט וא"ר יוסי שהוא תנאי בי"ד שאין הולכים אלא אחר מחשבת העובד בלבד ר"ל השוחט או המקבל או הזורק אבל בעל הזבח לא והלכה כר' יוסי ולפיכך דברי האומר בעלים מתפגלים נדחים ואין ענין המחשבה תלוי אלא בעושה אחת מארבע העבודות בלבד כמו שנזכר עכ"ל והנה מבואר מזה שפסק כר' יוסי אמנם הוא מפרש ענין פלוגתתם דפליגי אם בעל הקרבן יחשוב ג"כ או לא שת"ק ס"ל דבעל הקרבן יחשוב ג"כ אמנם ר' יוסי ס"ל דאין צריך שבעל הקרבן יחשוב רק העובד בלבד יחשוב ומפרש שתנאי בי"ד הוא קאי על הך דבתריה שאין המחשבה תלויה אלא בעובד.
אמנם רש"י ז"ל מפרש שתנאי בי"ד הוא שא"צ לחשוב ולימא לשמו דאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד ואם לימא לשמו דילמא יטעה ויאמר שלא לשמו ויפסול הקרבן יעו"ש היטיב ולכאורה הדין עם רש"י ז"ל דהכי משמע שם בש"ס וכ"ה בהדיא שם ב' ב' ועוד דלרבינו יקשה מנ"ל דסתמא כשר ור"י לא פליג רק שבעל הקרבן א"צ לחשוב אבל מ"מ העובד צריך לחשוב לשם אותו הזבח ואפ"ל כי באמת דברי המשנה נוטים יותר בפשטם לדברי רבינו רק דהש"ס דייק מדתני שתנאי בי"ד הוא והא מדאורייתא הוא אלא על כרחך דה"ק שתנאי בי"ד הוא שאף העובד לא לימא לשמו ובזה אתי שפיר מה שהקשו התוס' שם ב' ב' דלמה האריך הש"ס כ"כ להוכיח מהא דתנאי בי"ד דלא לימא לשמו וכו' הו"ל להוכיח בקיצור ולפי דברינו אתי שפיר ועיין בצאן קדשים שכתב ג"כ ליישב קושיית התוס'. אבל כל זה דחוק מאד. ויותר נ"ל לומר כי רבינו מפרש כי בתרתי פליגי לת"ק צריך הבעלים והעובד לומר לשם אלו הששה דברים ור"י פליג ואמר אף העובד שלא אמר כשר מפני שתנאי בי"ד הוא. וחזר ואמר שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד ולא אחר הבעלים לכן אין הבעלים צריכים לחשוב אף מן התורה ואף לכתחלה ומש"כ רבינו (בפי' המשניות) וא"ר יוסי שהוא תנאי בי"ד שאין הולכים וכו' האי שאין הולכים הוא דבור בפ"ע. ומתחלה חסר איזה תיבות. ואכתי יש לעיין בזה. ואי לא מסתפינא אמינא שלשון רבינו בפי' המשנה מסורס מאד וכצ"ל. התנא הזה הצריך שתהא כוונת בעל הקרבן לאלה הששה דברים מוסף על השוחט וא"ר יוסי שהוא תנאי בי"ד ומכלל דבריו (ר"ל מכלל דר' יוסי) נתבאר לך שלא הוצרך שיהיו השלמים נשחטים לשם שלמים ולא עולה לשום עולה וכבר הודעתיך בתחלת המסכת שאם שחט סתם כשר שאין הולכים אלא אחר מחשבות העובד בלבד ר"ל השוחט או המקבל או הזורק אבל בעל הזבח לא והלכה כר' יוסי וכו' והבן היטיב בזה מה שתקנתי. וה' הוא היודע אם כוונתי בזה לאמת.
בעולה ובשלמים וכו'. ועיין מרן שכתב לתמוה דהא ה"ה בחטאת ופסח הדין כן ועיין בלח"מ ומל"מ מש"כ בזה.