שסומכין שוחטין וכו'. לפי שכתב בהלכה י"א דהסמיכה יהי' בעזרה קמ"ל הכא דלא בכל מקום בעזרה היתה הסמיכה רק במקום השחיטה והיינו במקום הטבעות וקמ"ל עוד דבעינן תיכף לסמיכה שחיטה והנה בש"ס שם צ"ג ב' דמקשה מאי קאמר י"ל דה"ק לשמעינן דתיכף לסמיכה שחיטה וממילא ידעינן דבמקום שסומכין שוחטין לכן משני דאה"נ דטעמא קאמר דמה טעם במקום שסומכין שוחטין משום דבעינן תיכף לסמיכה שחיטה אמנם רבינו דיני נקט ובהכי מיושב קושיית מרן יעו"ש היטיב ודו"ק ועי' תו"כ ויקרא פ"ד פרשה ד' ובתוספתא פ"י דמנחות הגירסא להיפך תיכף לסמיכה שחיטה במקום שסומכין שוחטין יעו"ש. ועיין תוס' סוטה ל"ט א' ד"ה כל כהן וכו' שהוכיחו מזה דשיעור תכיפות הוא כ"ב אמה יעו"ש וכן פסק הרמ"א באו"ח סי' קס"ו וכבר הקשה המגן אברהם שם והחכם צבי בהגהותיו סוף ח"א בחו"מ והחוות יאיר סי' רכ"ז יעו"ש היטיב ועיי"ש בבאור הגר"א באו"ח מש"כ בזה יעו"ש היטיב.
שחיטתו כשרה. דהסמיכה אינה מעכבת כלל כבסמוך וכ"כ מרן.
לפיכך אם וכו'. יומא ה' א' זבחים ז' א' מנחות צ"ג ב' ובתו"כ ויקרא פ"ד פרשה ג'.