הקומץ. מנחות ט' ב' כ"ז א' ועי' לעיל פי"ג הי"ד.
הלבונה. עי' לקמן פי"א מהל' פסולי המוקדשין דכשר אם נשתייר בו שני קורטין יעו"ש ובאמת רש"י כתב כאן דמיירי שחסר מכשיעור הכשרה וכ"ה כוונת רבינו או י"ל דמיירי בקומץ הבא בפ"ע דמבואר שם סעיף י"ז דחסר כל שהוא פסול יעו"ש וע"ע במל"מ שכתב דהכא דפטור מטעם דכתיב אותו כשהוא שלם וכו'. יעו"ש היטיב.
והאימורין והעולה וכו'. דבר זה לא נזכר במשנה וכתב רש"י דבעולה אף ר' אליעזר מודה דחייב דלא נפסלים בחסרון יעו"ש וע"ע תוס' שם ק"ח ב' ד"ה כמאן וכו' יעו"ש היטיב וצ"ל דהכא מיירי שנחסר מאבר אחד דס"ל דבמקוטרי פנים בעינן אבר אחד וכמש"כ בהלכה י"א דחייב על כל אבר ואבר וכ"כ המל"מ וכתב עוד דבאמת אם העלה אבר שלם חייב אבל אם לא העלה אבר שלם רק העלה כזית מבשר שאינו אבר אז בעינן דיהא כל הבהמה שלימה יעו"ש היטיב ולפנינו אי"ה יבואר עוד מזה.
ומנחה הנשרפת וכו'. בזה כלל מנחת כהנים ומנחת נסכים דלעיל בהלכה ג' אבל מנחה הנקמצת שחסרו שיריה בין קמיצה להקטרה כבר חרוץ דינו לקמן בפי"א מהל' פסולי המוקדשין ה"כ דמקטירין עליהן קומץ יעו"ש ולכן הכא חייבין עליה וק"ל.
ואינו חייב וכו'. עי' רש"י שכתב הטעם שם ק"ט ב' בד"ה והקריבו בחוץ וכו' הואיל ואין מתקבלין בפנים עכ"ל א"כ יש לעיין לכאורה על רבינו למה לו לטעם דכתיב אותו. והנה ראיתי בלח"מ שכתב להעיר בזה וכתב שרבינו נתן טעם אחד לכולן וכלל בזה ג"כ עולה ולבונה יעו"ש ולזה הטעם אין טעם אמנם נראה לענ"ד ליישבו על פי מש"כ התוס' ק"ט א' (בד"ה ק"ח ב' כמאן וכו') וז"ל וקצת תימה אמאי לא מיחייב אקומץ ולבונה שחסרו אם הקטירן בחוץ נהי דמיפסל לכתחלה מ"מ מתקבלין הן בפנים דאם עלו לא ירדו דהו"ל פסולו בקדש כשחסר בין קמיצה להקטרה ולמאן דחשיב במנחות ט' ב' חסרון כבע"מ ניחא וי"ל דאפילו את"ל דאם עלה לא ירד מ"מ סברא הוא למעוטי מדכתיב אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר כיון דלכתחלה לא יעלה עכ"ל וא"כ זהו הטעם של רבינו ג"כ דלהכי אייתי הך טעמא לכולהו. ודע דאיתא שם ק"ט ב' ברייתא וז"ל דתניא יכול המעלה פחות מכזית קומץ ופחות מכזית אימורין והמנסך פחות משלשת לוגין יין פחות משלשה לוגין מים יהא חייב ת"ל לעשות על השלם חייב ואינו חייב על החסר עכ"ל ולכאורה צ"ע אמאי בעי קרא הא אין הקטרה פחות מכזית וכמוהו אין מתקבל בפנים עי' מנחות כ"ו ב' וגם בניסוך אין פחות משלשה לוגין עיין לעיל פ"ב ה"ה יעו"ש ואין לומר משום דמהדרין פוקעין הו"א דאפילו על פחות מכזית יהא חייב הא לכאורה לא מצינו שמהדרין פוקעין רק באיברי עולה ולא בשאר אינך. אולם שוב ראיתי דגם בזה מהדרין פוקעין להרבה מרבוותא עי' בתוס' זבחים פ"ג ב' ד"ה ואי אתה וכו' ושם ק"ח ב' ד"ה כמאן וכו' ועי' תוס' מנחות כ"ו ב' ד"ה ואי אתה וכו' (וע"ע בתו"כ אחרי פ"י) ושם כתבו התוס' דלר"ע מודה בחסר המנחה או הקומץ דפטור יעו"ש היטיב ואע"ג דס"ל לר"ע דאין ממועט מוקטרי פנים שחסרו היינו דווקא במחוסרי עולה או אימורין דלא נפסלים בחסרון אבל במנחה שחסרה מודה ר"ע דאין חייבין עליו יעו"ש היטיב ועיין במל"מ מש"כ בזה יעו"ש היטיב ועיי"ש מה שהקשה על תוס' הנ"ל על ראייתם קושיא חמורה יעו"ש היטיב דהא י"ל דהמשנה ס"ל דה"ה בעולה שחסרה נמי פטור ובברייתא דמבואר שם דעולה שחסרה חייב י"ל דס"ל דה"ה באינך דברים שחסרו נמי חייב יעו"ש היטיב ובדוחק י"ל דהתוס' משמע להו דהברייתא לא פליג אמתניתין מדקאמר תנינא להא דת"ר וכו' ומשמע דהמשנה ס"ל כל מה דאיתא בברייתא ואף לענין זה ע"כ נמי דבעולה שחסרה נמי ע"כ המשנה ס"ל כהברייתא וצ"ע בזה.
ה"ז ספק וכו'. שם ק"י א' ומשמע ליה לרבינו דאף דנפקא ליה מאותו דבעינן כשהוא שלם ולא כשהוא חסר היינו דווקא לאפוקי כשהיה חסר מבפנים דנפסל בהכי אבל כשהיה שלם בפנים ולא נפסל כלום והחסרון היה בחוץ כיון דלא נפסל כבר דהא דפטור בחסרו מבפנים היינו ג"כ מטעם דאותו נגעו בה וכמש"כ לעיל בס"ק ל' וכיון די"ל דבחסר בחוץ לא נפסל א"כ גם מאותו לא נתמעט רק בחסר מבפנים אבל בחסר מבחוץ כיון דלא נפסל מטעם חסרון א"כ י"ל דלא איתמעיט ג"כ מאותו. ועי' במל"מ מש"כ בזה אבל לא ידעתי מה החרדה הזאת אשר חרד עלינו בזה.