חייב על וכו'. עי' זבחים ק"ח א' פלוגתא. דר"ש סבר דהעלה וחזר והעלה חייב על כל עליה ור' יוסי ס"ל דאינו חייב אלא אחת ועיי"ש ב' דפליגי אמוראי בזה ור"ל ס"ל דפליגי בד' וה' איברים ור' יוחנן ס"ל דבד' וה' איברים כו"ע לא פליגי דחייב על כל אבר ואבר וכי פליגי באבר אחד יעו"ש היטיב וכתב מרן דפסק כר' יוחנן ואליבא דר' יוסי יעו"ש היטיב ועי' בפי' המשניות לרבינו שכתב וז"ל ונאמר עוד במעלה בחוץ לעשות אותו לה' על כן אמר ר"ש שזה הענין נופל על כל אבר ואבר ולפיכך אם העלה בחוץ חייב על כל אבר ואבר ר' יוסי אומר שהוא נופל על הקרבן כולו ועל כן אומר על השלם חייב ולא על החסר עכ"ל ופסק שם הלכה כר' יוסי יעו"ש והיינו כאוקימתא דר"ל. אבל בתוס' יו"ט ד"ה חייב וכו' הביא נוסחת א"י וז"ל נאמר רק מעלה חוץ לעשות אותו לה' על כן אמר ר"ש אותו על כל אבר ואבר ולפיכך העלה בחוץ חייב על כל אבר ואבר ואפילו היה חסר ור' יוסי אומר שהוא נופל על האבר כולו וע"כ אומר על השלם חייב ולא על החסר עכ"ל וכתב ע"ז התוס' יו"ט שהן דברי ר' יוחנן בגמרא יעו"ש היטיב ובאמת אין לדברים האלו הבנה כלל. חדא דמה שמסיק בדברי ר"ש ואפילו היה חסר והא כיון דכתיב אותו על כל אבר א"כ בעינן אבר שלם דווקא. ואף אם נימא דמאי דקאמר ואפילו היה חסר היינו שהבהמה היה חסר א"כ היינו ר' יוסי ומאי פליגי בזה. וצריך לדחוק ולפרש דכו"ע ס"ל דאותו על כל אבר קאי וס"ל לר"ש דזה קאי על מוקטרי חוץ דווקא וא"כ ממילא דבמוקטרי פנים אף על אבר חסר חייב ור' יוסי ס"ל דאותו קאי ג"כ על אבר וס"ל דגם במקוטרי פנים בעינן שלם דווקא והיינו ממש דברי ר' יוחנן בגמרא. ואף דאיהו דחוק טפי מ"מ שבקיה דאיהו דחיק ומוקמא אנפשיה ועי' מל"מ בד"ה ודע שעדיין וכו' שרמז לדברי התוס' יו"ט הללו יעו"ש ותמה עליהם יעו"ש אבל לענ"ד כוונתו כמש"כ והטעם שפסק כן הוא פשוט משום דר"י ור"ש הלכה כר' יוסי דנימוקו עמו ור' יוחנן ור"ל הלכה כר"י עי' בלח"מ ומל"מ יעו"ש היטיב.
חייב
שתים שהרי וכו'. כתב ע"ז הראב"ד וז"ל א"א הספרים שלנו אינם משוים לזה הגירסא בוודאי היא משובשת אבל הגי' שלנו אף לדברי ר"ע חייב שתים להכי פלגינהו רחמנא שם תעלה ושם תעשה אבל שחט וזרק לד"ה אינו חייב אלא אחת דכתיב שם תעשה כלל כל העשיות עכ"ל והנה לא פירש היטיב על מה השיג. ומרן כתב דלפניו היה הנוסחא בדברי רבינו שחט וזרק חייב שתים וע"ז השיג וכתב דלפנינו ליתא רק בהעלה וזרק חייב שתים אבל לפי הנוסחא שלנו בדברי רבינו א"כ אין מקום להשגה יעו"ש היטיב וכתב עוד וז"ל ומ"מ מש"כ בדברי הראב"ד אף לדברי ר"ע חייב שתים איני יכול ליישבו דא"כ צ"ל דלר' אבוה לר' ישמעאל חייב שתים ולר"ע אינו חייב אלא אחת והם דברים הפוכים כמו שנתבאר עכ"ל והם דברים תמוהים מאד דוודאי הכי הוא דלר' אבוה בזרק והעלה לר"י חייב שתים ולר"ע אינו אלא אחת כמו שמבואר בש"ס ק"ז ב' בהדיא והטעם פשוט דלר"י דנפקא ליה זריקה מדם יחשב דכתיב גבי שחיטה א"כ בזריקה והעלאה חייב שתים ולר"ע דנפקא ליה זריקה מאו זבח דכתיב גבי העלאה א"כ זרק והעלה חייב אחת. והן אמת כי במה שהביא מרן לשון הש"ס הביא כך אביי אמר אפילו לר"י חייב שתים להכי פלגינהו קרא שם תעלה ושם תעשה וכו' ואם נימא שהיה גורס כגי' שלנו בוודאי אין הבנה לדברים הללו דאדרבה איפכא הוא דהא לר' אבוה לר"י חייב שתים ולר"ע אינו חייב אלא אחת.
ואם נימא דמרן גורס כגירסת הש"ס דפוס ווינציאה דה"ג אמר ר' אבוה שחט וזרק לדברי ר"י חייב שתים אביי אמר אפילו לדברי ר"י חייב שתים דאמר קרא שם תעלה ושם תעשה וכו' אבל הוא תמוה מאד דהא הך דחילק הכתוב היינו בין העלאה לזריקה או שחיטה אבל בין שחיטה לזריקה לא חילק הכתב דאדרבה כלל כלם בחד ועוד דהא בסנהדרין ל"ד ב' איתא בהדיא דבשחט וזרק ר' אבוה ס"ל דלר"י חייב אחת ולר"ע שתים ואביי קאמר דאף לר"י אינו חייב אלא אחת יעו"ש היטיב ועוד דהא מרן גופיה כתב וז"ל א"ר אבוה שחט וזרק לדברי ר"י חייב אחת לדברי ר"ע חייב שתים וכו' אביי אמר אפילו לר"י חייב שתים להכי פלגינהו קרא וכו' ואם נימא שהוא גורס כגי' המשובשת בדפוס הנ"ל א"כ מאי תיבת וכו' שכתב מרן בתר לדברי ר"ע חייב שתים סוף דבר דדבריו סתורין מיניה וביה ואין להם פתר כל עיקר גם הלח"מ תמה עליו יעו"ש היטיב והעולה מדברי' דהראב"ד לא השיג רק לפי גירסתו שגורס בדברי רבינו שחט וזרק חייב שתים אמנם לפי גירסתינו בדברי רבינו א"כ לק"מ כלל (ויש שם ט"ס וכצ"ל ומה שתמה הר"א על רבינו הוא מפני שהיה לו נוסחא משובשת ברבינו דשחט וזרק חייב ב' וכו' כצ"ל) סוף דבר דברי מרן תמוהים לי מאד ולא ידעתי להם פתר (ודע דכעין סוגיא זו איתא ג"כ בחולין ק"ב ב' יעו"ש).
ואי לא מסתפינא אמינא דהראב"ד היה לו הנוסחא בדברי רבינו כמו שהיא לפנינו ולא השיג אדינא כלל רק דעל מאי דכתב רבינו דמדכתיב אשר יעלה עולה ומדכתיב לעשות אותו אלמא דחלק הכתוב בין עליה לעשיה ע"ז כתב דאינו כן דבש"ס שלפנינו יליף לה מדכתיב שם תעלה ושם תעשה וכבר הרגיש ג"כ המל"מ פי"ח ה"ד שדברי רבינו שלא כמש"כ בש"ס וכתב דאולי הו"ל גי' אחרת יעו"ש היטיב ובזה תבין מה שסיים הראב"ד וכתב אבל שחט וזרק ד"ה אינו חייב אלא אחת דכתיב שם תעשה כלל כל העשיות עכ"ל והיינו דלא נפקא ליה מלעשות רק מדכתיב שם תעשה ועי' במל"מ והבן היטיב.
אבל מה שיש לעי' עוד על רבינו דהא בהעלה וזרק לר"י בלאו ה"ט חייב תרתי משום דזריקה מרבינן ליה מדכתיב דם שפך ורק לר"ע דס"ל דזריקה מרבינן לה מדכתיב או זבח והו"א דחייב על העלאה וזריקה חדא כסברת ר' אבוה ולכן קאמר אביי דלר"ע נמי חייב תרתי דחלק הכתוב בין העלאה לעשיה כמבואר בש"ס כאן והנה רבינו דפסק כר' ישמעאל דמוקטרי פנים פטור נמי בחסר וה"ט דס"ל כר"י דלא יביאנו אתי להורות דמוקטרי פנים נמי בעינן שלם דווקא ולחלק נפקא ליה מדכתיב או זבח וא"כ זריקה נפקא ליה מדכתיב דם יחשב וא"כ ל"ל לטעמא דאביי ואין לומר דלא ס"ל כאותה סוגיא רק כסוגיא דשם ק"ח ב' דטעמא דר"י דבעי במוקטרי פנים נמי שלא יהא חסר משום דס"ל דלא מהדרינן פוקעין ולפ"ז מלעשות אותו ידעינן בין מוקטרי פנים ובין מוקטרי חוץ ואייתר לא יביאנו לחלק ומאו זבח ילפינן לזורק. זה ליתא דהא רבינו פסק דמהדרינן פוקעין והנה זאת הקושיא כבר הקשו הלח"מ והמל"מ עי' לעיל פי"א ה"ד יעו"ש היטיב שתירץ דנפק"מ לטעם זה באם העלה והקטיר דחייב שתים אף דזה וודאי ידעינן מקרא דהעלאה מ"מ הך שם תעלה ושם תעשה אתי להורות דכל היכי דעביד שום עבודה עם העלאה דחייב שתים כיון דהעלאה פרט הכתוב בפני עצמו יעו"ש היטיב שהאריך המל"מ בפלפול ארוך ועמוק בזה.
פטור שנאמר וכו'. היינו ר"ל שנחסר המקצת ממנו קודם שהקטירו בחוץ ולא היה אבר שלם פטור וכמש"כ התוס' בזבחים ק"ח ב' ד"ה אכל בהמה וכו' יעו"ש וכתב הראב"ד וז"ל א"א לא האיר דבריו שהרי שנינו המעלה כזית ומאימוריה בחוץ חייב אלמא לא קפדינן אאבר שלם וכי איתאמרא שמעתא במקוטרי פנים שיחסרו בהקטרתן והוציאן והקטירן בחוץ דהלכה כר' יוסי דפטור עכ"ל והנה מרן כתב דהמשנה מיירי בהיה האבר כזית א"נ כשהוא ממקום שאינו אבר כגון בשר או חלב יעו"ש והנה מש"כ בהקטיר בשר שאינו אבר חייב בכזית הנה מהמל"מ מבואר דאם העלה בשר שאינו אבר אז בעינן שיהא כל הקרבן בשלימות עי' לעיל ה"ט ד"ה והאימורין ואין לומר דמרן מיירי דהקטיר כזית מבשר והיה כל העולה שלימה דבכגון זה חייב בכזית וכסברת התוס' הנ"ל א"כ דמרן יסבור הכי א"כ מה לו לדחוק בזה הא לפ"ז בלאו הכי לק"מ קושיית הראב"ד דמיירי דהיה כל האבר שלם והקטיר כזית ממנו דלפי' התוס' כה"ג מיקרי שלם וכמו שהאריך המל"מ יעו"ש היטיב. והנה מלבד כ"ז לא ידעתי מה קשיא ליה להראב"ד ז"ל מזו המשנה הא י"ל דהמשנה מיירי בהקטיר כולה בפנים והשאיר כזית ממנה ומאימורי' והקטיר בחוץ דבכה"ג לכו"ע חייב כמבואר ק"ט ב' במשנה והמשנה קמ"ל דהבשר מיצטרפי לאימורין בעולה אבל מיירי בגוונא דכו"ע מודו בה דחייב בכזית וזה פשוט בעיני וברור. אך סוף דברי הראב"ד מש"כ וכי איתמרא שמעתא במוקטרי פנים שיחסרו וכו' הם מחוסרי הבנה כל עיקר ועיין מרן מש"כ בזה וגם דבריו נפלאו ממני וגם המל"מ תמה בזה עליו והגיה דצ"ל שיחסרו קודם הקטרתן והוציאן והקטירן בחוץ וכו' יעו"ש היטיב אבל לענ"ד נראה כי גם הראב"ד לא השיג ארבינו לענין דינא רק דלישנא דרבינו קשיתיה שכתב דהעלה אבר חסר פטור דמשמע בכל ענין ע"ז כתב דהא במשנה שנינו דהמעלה כזית חייב וע"כ צ"ל דמיירי שהקטיר בתחלה בפנים ושוב נשאר כזית והקטירו בחוץ וכמש"כ מתחלה. אבל רבינו י"ל דסמך על מש"כ מתחלה בהלכה ח' יעו"ש היטיב. אבל גם זה דחוק לבד שלפ"ז הו"ל למינקט לישנא וכי איתנייא מתניתין במוקטרי פנים וכו' אבל יותר נראין דברי המל"מ שהראב"ד הבין שרבינו ס"ל דבעי דווקא אבר שלם אבל אם הקטיר חצי אבר פטור ודעת הראב"ד כשהעלה חצי אבר עדיין היה האבר בשלימות ולא חסר ממנו כלום חייב וכדעת התוס' הנ"ל ואינו פטור אלא כשחסר קודם הקטרה ושוב הקטיר דפטור ובאמת גם דברי רבינו כן הוא כוונתו וכמש"כ כל זה המל"מ. אמנם דברי נכונים להשיב השגת הראב"ד מהמשנה הנ"ל.