פטורין שנאמר וכו'. קדושין מ"ג א' זבחים ק"ח א' ובתו"כ אחרי פ"ט.
אשר ישחט וכו'. וכ"כ רבינו בפי' המשניות וכבר תמה מרן ע"ז דהא בש"ס ממעטין מדכתיב ההוא ובתו"כ ממעט מדכתיב דם שפך והנה בתו"כ ניחא דדריש התם מדכתיב הוא ולא שולחיו וסתם סיפרא ר' יהודה ור' יהודה ס"ל דשני כתובין הבאין כאחד מלמדין כמבואר בקדושין ל"ה א' (ועוד בדוכתי טובי) ולמ"ד מלמדין מוכרח ללמוד מההוא דהוא ולא שולחיו כדאיתא בקדושין מ"ג א' וי"ל דס"ל ג"כ דהוא ההוא לא דריש ולכן מוכרח ללמוד דשנים ששחטו פטורין מדכתיב דם שפך (אך צ"ע א"כ איך דריש התם ההוא השני לאפוקי אנוס ושוגג ומוטעה הא בעינן לאפוקי לכל התורה כולה דאין שליח לדבר עבירה כיון דלא דריש הוא ההוא ודוחק לומר דס"ל כשמאי הזקן שם דיש שליח לדבר עבירה בכל איסורין שבתורה (וכעין זה מצאתי בתוס' רעק"א על משניות שהקשה כעין זה) וצ"ע בזה) אמנם דברי רבינו צ"ע לכאורה.
כדם הנשפך וכו'. עי' בלח"מ שתמה שזה אינו רק לר' יוסי דס"ל דשנים שהעלו פטורים דס"ל איש איש דברה תורה כלשון בני אדם אבל לסתם משנה שם ידעינן מאיש איש דשוחט להדיוט חייב יעו"ש וכן הקשה התוס' יו"ט יעו"ש ואני תמה עוד דהא בש"ס התם יליף לה מדכתיב דם יחשב לאיש אפילו אינו שוחט אלא לאיש ואילו כאן יליף לה רבינו מדכתיב דם שפך שכן מורה לשון רבינו ויש לעיין מנ"ל לרבינו זה הדרש. וצע"ג בזה וה' יאיר עיני.