שהרי לא וכו'. עי' כריתות י"ח א' פלוגתא דר' מאיר וחכמים ופסק כחכמים יעו"ש וכמש"כ מרן ורבינו אזיל לטעמיה דפוסק פ"ח מהל' שגגות ה"ב דבעינן איקבע איסורא. והתוספתא דהביאה הראב"ד שהיא בפי"ב דזבחים אתי כר"מ אבל לכאורה יש לעיין בזה דהתוס' כתבו שם בד"ה וחכ"א וכו' וז"ל לאו היינו חכמים דלקמן (כ"ג ב') דאמר ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה דא"כ הקדש גמור הוא וחייבין עליו בחוץ אלא חכמים היינו כר"מ ועדיפא מר"מ ופטרו אפילו קודם שנודע לו עכ"ל והנה רבינו פסק לקמן בפ"ד מהל' פסולי המוקדשין הי"ט כחכמים דהתם וא"כ פשיטא דחייב כשמקריב בחוץ וא"כ יקשה לכאורה דברי רבינו אהדדי ונ"ל לומר דזה שכתב רבינו שהרי לא נקבע האיסור ואע"ג דרבנן ס"ל דתרעה עד שתסתאב וכו' מ"מ אינו ברור הקדש והרי לא איקבע איסורא וס"ל דגם אותן חכמים מודו לזה דהכא פטור ומטעם דלא איקבע איסורא והראב"ד דפסק דחייב וכהתוספתא הנ"ל ס"ל כסברת התוס' ודע דבתוספתא איתא התם דבאשם תלוי ששחטו בחוץ חייב חטאת צ"ע דנהי דאתי כר"מ ור"מ ס"ל דלא בעינן איקבע איסורא מ"מ אשם תלוי בעי לחיובא ולא חטאת וודאי ועי' בראב"ד מש"כ ע"ז ועדיין אין דעתי נוחה בזה וה' יאיר עיני. (שוב פקח ה' עיני וראיתי בלח"מ שכתב מזה יעו"ש היטיב).
חייב הואיל וכו'. וכרב חלקיה בר טובי ביומא ס"ג א' ובזבחים ק"ד ב' ועיי"ש כל הסוגיא (וע"ע מנחות מ"ז ב' ומ"ח ב' ד"ה איתיביה וכו' יעו"ש).
כמו שיתבאר. לקמן בפט"ו מהל' פסולי המוקדשין שם יבואר כל הדינים אלו.
פטור על וכו'. כ"מ במשנה רפי"ד דזבחים דנקט שם הקריב והיינו העלאה ועיי"ש תוס' ד"ה פרה וכו' וע"ע שם קי"א א' במשנה וברש"י שם ועי' ק"ח ב' ברש"י ד"ה אלא לה' וכו' ושם פ"ה א' ד"ה שחטו בחוץ וכו'.