שנאמר ושם וכו'. עיין ספרי ראה פיסקא ע' יעו"ש וע"ע בזבחים ק"ו ב' קי"ב ב' קי"ט ב' דנפקא ליה עשה מוהביאום לה' וי"ל דהתם קאי על קרבנות שהקדישם בשעת היתר הבמות והקריבם בשעת איסור הבמות כדאיתא שם ק"ו ב' אבל בגוונא דהכא דהקדישם בשעת איסור הבמות העשה הוא הך קרא דמייתי רבינו ועי' בפ' בתרא דזבחים בפי' המשניות דמייתי רבינו קרא דושם תעשה אולם רש"י שם קי"ב ב' מייתי בהקדישום בשעת איסור הבמות ג"כ קרא דוהביאום לה' והרע"ב מייתי שם תרתי קראי יעו"ש היטיב וצע"ק.
ומביא קרבנות וכו'. עי' תמורה כ"א א' ועיי"ש ח' ב' ועי' בכורות נ"ג א' ועיין ספרי ראה פיסקא ע"ז וכתב רבינו שנתחייב להקריבן ור"ל היינו קדשים שמוטל עליו להקריבן לאפוקי בכור ומעשר עי' לקמן סי' ק"ט סעיף ה'. ומדכתב רבינו ומביא קרבנות בהמה משמע דמנחות ועופות לא וכבר הרגיש מרן בזה. ואפ"ל לפי שבנזיר כ"ה א' ובבכורות י"ד א' ובתמורה י"ז ב' איתא דפסוק זה מיירי בתמורות וולדות יעו"ש היטיב וזה אינו שייך לא בעופות ולא במנחות ומ"מ צ"ע בזה ועוד י"ל אורחא דמילתא נקט לפי שבמנחות וקינין היה ע"ז מי שהיה מספק בירושלמי כמו שמבואר בסי' ט"ו יעו"ש ולאו אורחא להביאם מרחוק לכן נקט בהמה ואכתי צ"ע (וע"ע תוספתא פ"ד דפאה).