מביא שנים וכו'. עי' במרן שהקשה דהו"ל לרבינו לחלק בין אמר הרי עלי מנחה עשרון ומחצה דלא מייתי רק עשרון ובין אי אמר הרי עלי מנחה חצי עשרון ועשרון דמייתי תרתי (ובמרן יש ט"ס וכצ"ל דכיון דאמר מנחה אתחייב ליה בעשרון כי אמר חצי עשרון ולא כלום קאמר כי הדר אמר עשרון מייתי עשרון אחרינא ויש לתמוה על רבינו למה לא חילק בין אומר הרי עלי מנחה עשרון וחצי עשרון לאומר הרי עלי מנחה חצי עשרון ועשרון כמו שחילקו בגמרא עכ"ל) ועיין מש"כ בזה ודוחק ועיין בקרבן אהרן בתו"כ ויקרא פ"י יעו"ש ודע עוד דמיירי כאן שאמר הרי עלי מנחה חצי עשרון ועשרון וכמש"כ מרן וכ"ה בש"ס. ועיין בלח"מ מש"כ מזה דרבינו ס"ל דמילתא דזעירי אתיא ככו"ע אליבא דב"ש נמי ולפי"ז יש ליישב בפשיטות כמש"כ תוס' בד"ה אי הכי אימא וכו' יעו"ש היטיב ודו"ק ועיין לקמן הלכה י"ד יעו"ש.
ה"ז פטור וכו'. עיי"ש בל"א ברש"י יעו"ש היטיב ושני הפירושים נוכל ליישב בלשון הש"ס ושניהם אמת ולכן פסק רבינו לתרווייהו לישני וכ"ה כוונת מרן יעו"ש ויש לעיין קצת למה לא הזכיר רבינו דין קמח בבבא הראשונה ועיין מרן מש"כ בזה.
ה"ז פטור. שם במנחות פ"א ב'.
אילו הייתי וכו'. היינו ע"י שאלה ששואלין אותו אומר כך וכמש"כ מרן ולכן כתב רבינו מלת וכן לדמות הדברים להדדי (והא דלא כתב רבינו בפי' כן י"ל ע"צ הדוחק מפני שבברייתא איתא שם וכופין אותו להביא תודה ולחמה והקשה שם למה כופין ותירץ דמיירי באומר אילו הייתי יודע וכו' יעו"ש היטיב וזה אינו שייך ע"י שאלה דאם ישאלו אותו יאמר שע"מ כן נדרתי להביא בלא לחם ורק אם אירע שאמר מעצמו אילו הייתי יודע הייתי נודר כדרך הנודרין אז כופין אותו. ודחוק מאד דאכתי משכחת לה דשואלין אותו מתחלה ואם משיב אילו הייתי יודע הייתי נודר כדרך הנודרין אז כופין אותו וצ"ע).