פוטר
עצמו בשה. עיין ב"ק ע"ח ב' ועיין תוס' תמורה כ' א' ד"ה רשב"א וכו'. ועיין במל"מ מה שחקר לענין מי שגנב אתרוג מחבירו ופסלו איך צריך לשלם יעו"ש היטיב ועיין מה שהראה מקום לעיין בשלטי גבורים פ"ק דב"ב לפנינו בדפוס זיטאמיר הוא בדף ק"ס ב' ונדפס שם ששייך לקנ"ט א' יעו"ש) והנה שם העלה דהא דגנב פטר עצמו היינו לר' שמעון אבל אליבא דרבנן אה"נ שחייב לשלם להקדש כמו שגנב וכתב דרבינו גורס בבעיא דקאי הכל אבעלים גופיה יעו"ש והנה מש"כ בפשיטת האיבעיא לא נזכר הך דגנב נפטר ועל כרחך קאי אבעלים יעו"ש והנה לפנינו מבואר בהדיא בלשון הש"ס וז"ל בתר דאיבעיא הדר פשט גנב פטר עצמו וכו' ובאמת אדרבה רבינו מפרש כפירש"י דהבעיא הוא אליבא דר"ש אבל לרבנן פטר בלא"ה ולא נקטה רבינו לענין הגנב רק לענין הבעלים ובבעלים לא מיבעיא ליה כלל עיי"ש בתוס' ד"ה מי פטר וכו' ואולי זה כוונת המל"מ שכתב עליו שדבריו תמוהים. שוב ראיתי שדברי השלט"ג הם דברי הראב"ד בחי' הרשב"א שם יעו"ש היטיב.
והנה מש"כ המל"מ שחייב הגנב לשלם כפי דמי האתרוג המובחר יעו"ש כ"ה ג"כ דעת החכם צבי בסי' ק"כ ועיין באו"ח סי' תרנ"ו בבאר היטב ובשערי תשובה שם. ובפרט לדעת הראב"ד שהובא בחי' הרשב"א הנ"ל וודאי הדין עם המל"מ ודעימיה. ועי' מש"כ שם השלטי גבורים באם נתפשר השואל עם הנגנב בדבר מועט דאינו חייב הגנב לשלם רק דבר מועט יעו"ש היטיב ועיין בב"מ ר"פ המפקיד יעו"ש היטיב וצ"ע.
הוקבע וכו'. במנחות ק"ח ב' מימרא דרב מנשיא ב"ר זביד אמר רב יעו"ש ודווקא דאמר שור זה ודמיו עלי אבל אמר שור זה עלי עולה א"נ אמר שור זה ודמיו עולה לא הוקבע עיי"ש בש"ס וברש"י.