שנים. שם במנחות ק"ח א'.
יצא. שם במשנה שני שוורים אלו עולה ונסתאבו רצה יביא בדמיהן אחד אלמא דבנסתאב שרי לכתחלה להביא קטן אף שנדר להביא גדול ושם ב' איבעיא להו ממינא למינא מאי ופשיט שם דשרי ומקשה א"ה אפילו איל אחד נמי יביא ומשני תרי תנאי ואליבא דרבנן יעו"ש וא"כ למשנתנו דקא ס"ל לרבנן דבנסתאב שרי להביא קטן לכתחלה א"כ ה"נ שרי לאתויי לכתחלה אפי' איל אחד נמי יעו"ש היטיב וכיון דס"ל לרבינו דבאמר שני שוורים אלו עולה ונפל בהם מום אם רצה יביא בדמיהם אחד א"כ ה"נ שרי לאתויי איל אחד נמי לכתחלה ומלשון רבינו משמע דלכתחלה לא ועיין בתוספתא שם וז"ל שור זה עולה ונסתאב לא יביא בדמיו איל אבל מביא בדמיו שני אלים ורבי אוסר שאינה היא חבילה (ט"ס וצ"ל לפי שאין בילה כמו שהוא שם בש"ס) איל זה עולה ונסתאב לא יביא בדמיו כבש אבל מביא בדמיו שני כבשים ורבי אוסר שאינה היא חבילה (ט"ס וצ"ל שאין בילה) כבש זה עולה ונסתאב אם רוצה יביא בדמיו איל איל זה עולה ונסתאב רצה יביא בדמיו כבש אבל יביא בדמיו שני כבשים ורבי אוסר שאינה היא חבילה (ט"ס וצ"ל שאין בילה) עכ"ל והנה הך בבא בתרא אין לו שחר לכאורה חדא דהך ברייתא היא המובאת בש"ס דס"ל לרבנן דלא יביא לכתחלה מן הקטן ועוד דהא קאמר ברישא דלא יביא בדמיו כבש ועוד מאי אבל דקאמר לכן נ"ל ברור דט"ס היא והך בבא מיותרת לגמרי לענ"ד ועיי"ש במפרש יעו"ש אבל דברי רבינו צריכים עיון שוב ראיתי בלח"מ שהרגיש בזה והקשה עד"ז רק בדרך רחוק וזר יעו"ש מה שתירץ בזה וצ"ע ועיין לקמן הלכה י"ז מש"כ בזה.
בדמיו איל. לכאורה צע"ק דנלמד מכ"ש מדין הקודם ובשלמא במשנה נקט זה הלשון לרבותא דרבי דאפי' בקטן והביא בגדול אוסר והראיה דברישא נקט במשנה וז"ל שור זה עולה ונסתאב אם רצה יביא בדמיו שתים שני שוורים אלו ונסתאבו רצה יביא בדמיהן אחד אלמא דנקט בלשון לא זו אף זו.