Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 15:7

פרה זו וכו'. בנדרים שם כ"ט א' איתא דמי שור זה עולה ואולי לכן תיקן זה רבינו וכתב דהיה פרה דאל"כ הא הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף וכדאיתא לעיל הלכה ה' ומיושב בזה קושיית הראב"ד וכ"כ מרן בשם ר"י קורקו"ס והלח"מ. והנה הר"ן כתב שם דמיירי בהיה בע"מ (אלא דלשונו מגומגם לכאורה קצת דכתב שם וז"ל (בד"ה ה"נ דאמר וכו') וכגון דהוי בע"מ דאילו תם אפילו אמר לדמי קדוש קדושת הגוף דקי"ל המתפיס תמימים לבדה"ב מידי מזבח לא יצאו עכ"ל והנה באמת צ"ע מאי שיטיה דהקדיש לבדה"ב הכא דהא לא הקדיש לבדה"ב (ועוד דהתם פלוגתא דר"א ור"י אם הזכרים בעצמן קריבין עולות או ימכרו לצרכי עולות כדאיתא בתמורה כ' א' וש"נ אבל כאן ענין אחר הוא) וכאן מיירי שאמר דיוקדש לדמיו והדמים יהיו נקחין בהן עולה והו"ל להקשות מהא דהקדיש זכר לדמיו וכמו שהקשה הראב"ד וצע"ק) והנה לפי מש"כ לעיל ס"ק י"ב בשם התוס' דערכין כ' ב' ד"ה אר"ח וכו' דבאומר דמי שור זה עלי עולה אין השור קדוש כלל וגוף השור הוא חולין יעו"ש א"כ בלאו הכי לק"מ ואין צריך למש"כ הר"ן ולא למש"כ רבינו אולם כבר כתבתי שם דמלשון רבינו לא משמע חילוק זה ומכאן לכאורה ראיה מוכרחת. ועיי"ש בתוס' נדרים ד"ה דאמר לדמי וכו' דהקשו ג"כ קושיא זו ותירצו דמיירי שהקדיש לדמי נסכים א"נ דמיירי בבע"מ יעו"ש והנה עליהם יש להקשות אמאי לא תירצו כמש"כ בערכין. וגם על תירוץ הראשון קשה הא לפי מש"כ התוס' בתמורה י"ט ב' ד"ה זאת אומרת וכו' הך דלדמי נסכים אינו אלא לר"ש אבל לת"ק אה"נ דקדוש קדושת הגוף וא"כ הדרא קושיא לדוכתא ואולי אפשר דס"ל דהלכה כר"ש בזה משום דר' יהושע קאי כוותיה שם כ' א' (וכנ"ל הל' ה') וצ"ע בזה (ועוד מדרבא פסק כוותיה בשבועות י"א א' והכא מיירי אליבא דרבא ודו"ק כי נחמד הוא) ועי' תוס' נזיר כ"ו ב' ד"ה אבל בהמה וכו' דמשם מבואר דהך דהקדיש לדמי נסכים אתיא ככו"ע ואפילו לת"ק דר"ש יעו"ש היטיב ודלא כתוס' דתמורה הנ"ל ולפ"ז אתי שפיר בפשיטות והבן.
והנה מהמבואר כאן ולקמן בפ"ד מהל' מעילה הי"א יעו"ש מבואר היטיב דפוסק שם כעולא דקדושת דמים פקעה בכדי וקדושת הגוף לא פקעה בכדי וס"ל דאף לעולא קצצן חוזר וקדוש וכדעת הרשב"א שהובא בר"ן שם כ"ח ב' בד"ה וכתב הרשב"א וכו' וכן דעת התוס' שם בד"ה אמר בר פדא וכו' יעו"ש היטיב. וע"ע שם בתוס' כ"ט ב' ד"ה לבר פדא וכו' ששם כתבו מתחלה כסברת הרשב"א ושוב כתבו כסברת החכם הגדול ר' משה קרטב"י ז"ל שהובא שם בר"ן והריטב"א כתב ג"כ כסברת הרשב"א יעו"ש וכ"ה סברת רבינו. והנה מרן ז"ל הקשה על רבינו דאם מפרש כפירש"י א"כ למה פסק כעולא הא איתותב עולא ואם מפרש כפי' הר"ן שם מ"מ מסקינן שם דאפילו קדושת הגוף פקעה בכדי וא"כ למה ליה לרבינו ז"ל לכתוב דינו דווקא בקדושת דמים יעו"ש היטיב (ודע כי ט"ס במרן שהביא דברי הר"ן שם וכצ"ל ואיתותב רבא דוודאי שמעינן מהא דאפילו קדושת הגוף פקעה בכדי וכו' כצ"ל וכ"ה בר"ן שם) וצ"ע על מרן וכי נעלם ממנו מש"כ הר"ן שם ל' א' וז"ל אבל הרשב"א ז"ל כתב דאפשר דכי אמר הכי ה"מ אליבא דבר פדא דס"ל קדושת דמים לא פקעה בכדי אבל לרבא ואביי דס"ל קדושת דמים פקעה בכדי מוקמי ברייתא כפשטיה ונהי דתיקשי לרבא תרווייהו בקדושת דמים ל"ל אפשר דדחיק נפשיה למימר זו ואצ"ל זו קתני כדאשכחן דכוותה בהש"ס טובא וכו' יעו"ש היטיב וא"כ י"ל דרבינו נמי הכי ס"ל וכ"ה דעת המאירי בס' בית הבחירה יעו"ש היטיב. וע"ע שם ברא"ש דכתב דהתירוץ דתירץ רב פפא דמיירי בלא אמר מעכשיו שלמים יעו"ש קאי נמי לרבא ומיירי בקדושת הגוף ולכן לא פקעה בכדי אבל בקדושת דמים שפיר פקעה בכדי ולבר פדא מיירי בקדושת דמים נמי יעו"ש היטיב והא דקאמר התם לימא תיהוי תיובתא דבר פדא וכו' דמשמע אבל לרבא וודאי הוי תיובתא וזה דחקו לרש"י והר"ן דפי' דקאי לרבא בתיובתא יעו"ש כבר פי' הרא"ש דלשון נדרים משונה הוא ופשיטא דלבר פדא הוי תיובתא טפי וכדמשני אליבא דבר פדא מיושב כ"ש אליבא דרבא יעו"ש היטיב.
ובאמת צע"ק להר"ן הא כיון דפי' דרישא מיירי לעולם בקדושת דמים וסיפא מיירי בקדושת הגוף ואהכי כל שאומר מתחלה מעכשיו שלמים ולאחר שלשים יום עולה לא חייל קדושת עולה עליו משום דקדושת שלמים לא פקעה בכדי יעו"ש א"כ לרבא נמי ניחא ומצי לתרוצי כן ומי דחקו לומר דמילתא דרבא איתותב. והרשב"א בחי' מפרש שם איפכא דרישא מיירי בקדושת הגוף וקמ"ל דלא פקעה בכדי וסיפא מיירי בקדושת דמים וקמ"ל דאפ"ה לא פקעה בכדי יעו"ש היטיב ולדבריו אתי שפיר דלא שייך זה התירוץ אליבא דרבא דהא רבא ס"ל דקדושת דמים פקעה בכדי ומפרש הרישא כפשוטה בלי שום הג"ה ולכן איתותב אבל להר"ן שפי' דרישא מיירי כפשוטה ובקדושת דמים ובסיפא מיירי בקדושת הגוף ולא פקעה בכדי א"כ אמאי איתותב רבא. וי"ל דהר"ן ס"ל דבשלמא לבר פדא דס"ל דקדושת דמים לא פקעה בכדי וע"כ מיירי רישא בשפדאן ולהכי בסיפא דעל כרחך צ"ל דמיירי שם בלא אמר מעכשיו וכדאוקימנא ויכול להיות דמיירי ג"כ בקדושת הגוף ואף אם תאמר דמיירי התם נמי בקדושת דמים נמי ניחא רק שא"צ לזה כיון דמיירי בלא אמר מעכשיו כך לי קדושת הגוף כמו קדושת דמים ובאמת כל הדברים הנלמדים מהסיפא נוכל ללמוד מהרישא ג"כ ואף דברישא מיירי בקדושת עולה דחמיר ושוב קמ"ל בסיפא דקדושת שלמים דקיל לא פקעה בכדי זה לא ניחא ליה לש"ס לתרוצי הכי ועדיפא מינה משני דקמ"ל דלאחר שלשים חיילא נמי קדושה עלה אף דבאותו פעם לא אקדשה לשעתה משא"כ לרבא דמפרש לרישא כפשטה דקמ"ל דפקעה קדושה בכדי ואוקמה בקדושת דמים א"כ על כרחך לא ניחא ליה להגיה או לפרש באופן זר אשר לא נשמע זה מפשט הברייתא א"כ שפיר קשה ליה דממנ"פ אם ס"ל לרבא דרישא דברייתא קמ"ל דקדושה פקעה בכדי א"כ מנ"ל לחלק בין השוין ולומר דרישא קמ"ל דקדושת דמים פקעה וסיפא קמ"ל דקדושת הגוף לא פקעה דמאן מפיס ואדרבה ניחא טפי לשנויי או כבר פדא דס"ל אידי ואידי לא פקעה או כאביי דס"ל אידי ואידי פקעה בכדי. אמנם לפי' הרא"ש ניחא דמיירי בקדושת הגוף וס"ל דלא פקעה בכדי וברישא קמ"ל דקדושת עולה לא פקעה ובסיפא קמ"ל דאף קדושת שלמים דקילא לא פקעה בכדי.
ובזה מיושב מה שהכריח הראב"ד דהלכה כבר פדא מדמשני רב פפא אליביה אבל לפי דעת הרא"ש י"ל דרב פפא אליבא דכו"ע משני והא דנקט בר פדא י"ל דלרבותא נקט אפילו לדידיה ניחא וכ"ש לרבא (וכדומה לזה שם איתא לבר פדא דאמר פדאן חוזרות וקדושות וכו' והתם הוא אליבא דעולא נמי וכמש"כ לעיל) והנמוק"י פסק דהלכתא כבר פדא יעו"ש אמנם דברי רבינו מבוארים דפסק הלכה כעולא יעו"ש היטיב ועי' בלח"מ מש"כ בזה ותראה ההבדל בין מש"כ הוא ז"ל ובין למש"כ אני והבוחר יבחר. ועי' בס' בית הבחירה שדעתו ג"כ דהלכה כעולא.
ודע דעל שיטת רש"י ק"ל דהוא מפרש ברישא דמיירי לדמי ואמר מעכשו לכן פקעה קדושת עולה ובסיפא מיירי בקדושת הגוף וקאמר תחלה לאחר שלשים עולה ומעכשו שלמים ולכן פקעה קדושת שלמים יעו"ש וצ"ע דא"כ לעולא נמי נתרץ הכי דמיירי ברישא בקדושת דמים ולא אמר מעכשו ובסיפא מיירי בקדושת הגוף וכיון דאמר מתחלה לאחר שלשים עולה ומעכשו הוי שלמים הוי כאילו אמר מעכשו לאחר שלשים עולה ולכן פקעה קדושת שלמים וחל עליו קדושת עולה. ואולי דלא ניחא ליה לאוקמי בתרי גווני דמיירי ברישא דלא אמר מעכשו והטעם דמיירי בקדושת דמים ובסיפא מיירי בקדושת הגוף ומטעם דהוי כאילו אמר מעכשיו ובשלמא לפר פדא הוי הטעם בשניהם דהוי כאילו אמר מעכשו וע"ד שכתב לעיל בשם הר"ן יעו"ש היטיב. ומה שהקשה הראב"ד וכתב וז"ל א"א ואם מכרה תוך שלשים יום כבר חלה קדושת עולה על דמיה כשיקריב אותה לאחר שלשים יום במאי פקעה מינייהו קדושת עולה שכבר חלה עליהם עכ"ל היינו לשיטתו דס"ל דקדושת דמים לא פקעה בכדי אבל לרבינו דס"ל כעולא דקדושת דמים פקעה בכדי לק"מ ופשוט. ומש"כ אלא ודאי מחללין על בהמה או על מעות לצורך עולה ואח"כ מקריבין שלמים ונ"ל דהפדיון כל שהוא עכ"ל וכתב מרן שיצא לו כן מדאמר שמואל הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל יעו"ש מילתא דשמואל איתא בקדושין י"א ב' ב"מ נ"ז א' בכורות כ"ה א' נ' ב' ערכין כ"ט א' תמורה כ"ז ב' מעילה י"ד ב'. וכתב עוד מרן וז"ל וא"ת א"כ למה תלה הדבר בנ"ל הא מימרא דשמואל היא י"ל דאיכא למימר דשמואל לא מיירי אלא בקדשי בדה"ב דווקא ועוד דאיכא למימר דשמואל לא אמר אלא בדיעבד אבל לא לכתחלה והכא משום דלקיימי נדריה הוא אמר הראב"ד דנ"ל דלכתחלה נמי פודין בכל דהוא דאי אמרת שיפדה בשויו איכא למיחש שיקשה עליו להוציא הוצאה מרובה ולא יקיים נדרו עכ"ל.
והנה מש"כ מתחלה דמיירי שמואל בקדשי בדה"ב הנה מהסוגייא דב"מ שם מבואר דמיירי בקדשי מזבח דאילו בקדשי בדה"ב ליכא תמורה וע"ע בתמורה כ"ז שם ודו"ק וכן מוכח במעילה שם י"ד ב' דמיירי ג"כ במידי דקדוש למזבח דמיירי התם בקטורת יעו"ש (אבל שם י"ל דלב בי"ד מתנה עלייהו כדאיתא בשבועות י"א א' וקיימי לבדה"ב יעו"ש היטיב) והנה דבריו צ"ע בזה אמנם תירוץ השני שחילק בין לכתחלה ודיעבד תירוץ אמיתי הוא וכ"ה בש"ס ב"מ שם ובכורות כ"ה שם וכן איתא שם במעילה ובתמורה שם ובערכין שם יעו"ש היטיב. ועי' ברבינו בפ"ז מה' ערכין וחרמין ה"ח שכתב שם רבינו וז"ל אחד קדשי בדה"ב ואחד קדשי מזבח שנפל בהן מום אין פודין אותן לכתחלה אלא בשוייהן ואם עבר וחללן על פחות משוייהן אפילו הקדש שוה מאה דינר שחללו על שו"פ ה"ז פדוי ויצא לחולין ומותר ליהנות בו עכ"ל וצ"ע על מרן שלא הזכיר זה כלל. ומש"כ שם רבינו דה"ה בקדשי בדה"ב הכי מבואר מבכורות כ"ה א' דמיירי התם בפרה וכן מבואר שם בערכין כ"ט א' (ואל זה דערכין כיוון מרן שם) וצ"ע למה לא זכר כאן את דברי עצמו שלענין זה קדשי בדה"ב וקדשי מזבח שוין וכמו שהקשיתי לעיל וצ"ע.
ואמנם מש"כ מרן לחדש דהכא כיון דתקנת הנודר הוא שרי אפילו לכתחלה יעו"ש הנה בתוס' מעילה שם ד"ה והאמר וכו' משמע דבזמן שביהמ"ק קיים אינו רשאי לחלל לכתחלה בפחות משוייה יעו"ש היטיב וצ"ע ואולי הראב"ד לא ס"ל כן ולפי שיש חשש שמא לא יקיים נדרו שרי לכתחלה וצ"ע בזה היטיב. ועל מש"כ הראב"ד וז"ל ובר פדא מתרץ לברייתא פרה זו כל שלשים או לאחר שלשים יום שלמים ולא אמר מעכשו כלום דבריו קיימים ואע"ג דהדר ביה בתוך שלשים יום עכ"ל כתב מרן ע"ז ז"ל וז"ל ונ"ל שיש בלשון הראב"ד חסרון אצל מש"כ ובר פדא מתרץ לברייתא וכך יש להגיה פרה זו כל שלשים יום עולה לאחר שלשים יום שלמים אם אמר מעכשיו שלמים לאחר שלמים יום דבריו קיימים לא אמר מעכשו אין דבריו קיימים עכ"ל הנה היסיב דרך הראב"ד שיהא מסכים לפירש"י. אבל לענ"ד אין נראה לומר כן רק דמפרש כפי' יתר הראשונים דה"ק הברייתא ברישא שלשים יום שלמים. ר"ל שלא אמר שיהא קדוש מעכשו כלל רק שאמר שיקדש לאחר שלשים יום לשלמים חל דבריו אלאחר שלשים יום אם לא קדשה מעכשו לשום קדושה אחרת אבל אם קדשה מעכשו לקדושה אחרת שוב אין חל עליו קדושת שלמים לאחר שלשים יום דקדושה הראשונה לא פקעה בכדי וזה שכתב דהברייתא קמ"ל בין שאמר שיקדש כל שלשים או שאמר שיקדש אחר שלשים ועד שלשים יום לא קדשה כלל דחל עליו הקדושה שאמר ומפרש הראב"ד דמה דאיתא בש"ס וז"ל א"ל בר פדא ה"ק אם לא אמר מעכשו שלמים לאחר שלשים יום עולה הוי עכ"ל קאי זה על הברייתא השניה והא דאיתא בברייתא לאחר שלשים יום עולה כוונתו דמתחלה לא קדשה כלל רק אמר שלאחר שלשים יום עולה וקמ"ל דחל עליו קדושת עולה לאחר שלשים יום והראב"ד תפס לשונו על ברייתא קמייתא דלדינא אחד הוא. וזה כוונת הראב"ד בין שאמר תהא זו שלמים עד שלשים יום בין שאמר תהא זו שלמים לאחר שלשים יום חל עליו קדושת שלמים ותו לא פקעה בכדי. והבן. ומש"כ הראב"ד וז"ל ועוד דקי"ל הקדיש זכר לדמיו הוא עצמו יקרב עולה אלמא כי אמר לדמי נמי קדוש קדושת הגוף עכ"ל עי' מרן שהקשה א"כ איך תירץ רבא לדמי יעו"ש והנה לכאורה יותר הו"ל להקשות דהא רבא בעצמו הוא שס"ל כן וצ"ל דגרס שם רבה כמש"כ התוס' בערכין ה' א' ד"ה והא מר וכו' יעו"ש רק דקשה לדידן לענין דינא דקי"ל המקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף א"כ איך יצוייר שלא תהיה רק הקדש דמים ויפה כתב הראב"ד ומתורץ קושיית מרן.
והנה הרבה תירוצים נאמרו בזה ומרן כתב וז"ל ואפשר לדחוק ולומר דאע"ג דקי"ל הוא עצמו יקרב עולה מ"מ כיון דכי אקדשיה לדמיה אקדשיה לא חמיר כקדושת הגוף ממש וכי מטי זמן שלשים יום דאמר פקע קדושתיה ומיהו לאו בכדי עכ"ל והנך תיבות ומיהו לאו בכדי אין להם מובן ואולי צ"ל ומיקרי לאו בכדי. והר"ן כתב דמיירי הכא בבע"מ יעו"ש וכמש"כ לעיל וכתב מרן דלא נראה כן מדברי רבינו מדלא פי' כן בהדיא ועי' מש"כ לעיל. והלח"מ כתב דלא אמר כן רבא אלא אליבא דת"ק ולא אליבא דר"ש יעו"ש והנה כבר כתבתי בס"ק י"ב דליתא. והמובחר בתירוצים כמש"כ הר"י קורקו"ס וכמש"כ לעיל דלכן כתב רבינו בפרה דלא חזי לעולה. אך מה שיש לעיין ע"ז הא בסיפא דאם אמר דמיו לשלמים כל שלשים יום וכו' הא זה שייך בנקיבה ג"כ דתקדוש קדושת הגוף ועוד יש להקשות הא לת"ק אפילו מידי דלא חזי לגופיה מ"מ קדוש קדושת הגוף א"כ יקשה לכאורה אכתי פשטא עליה קדושת הגוף ואולי י"ל דבר חדש בזה דעד כאן לא קאמרינן דמידי דלא חזי לגופיה קדוש קדושת הגוף היינו לענין שיהיה עליו כל חומר קדושת הגוף שלא תפדה אלא במום וכיוצא בזה אבל לענין שתפקע קדושתה לא אמרינן כן רק בקדוש קדושת הגוף ממש ולא באקדשיה לדמי וקרוב זה למש"כ מרן. וצ"ע כיון דמהתוס' והר"ן והראב"ד משמע דאינו כן וצ"ע. אבל א"כ יש לעיין על סברת הר"ן בזה דתירץ דמיירי בבע"מ. אך לזה וודאי יש לתרץ ולומר כיון דכל עיקר הקדושה שחל על דבר שאינו חזי לגופה לענין שלא תפדה אלא במום ובבע"מ לא שייך זה. וצ"ע. וה' יאיר עיני. גם בדברי התוס' יש לעיין שתירצו דמיירי שהקדישו לדמי נסכים הא בש"ס מבואר בהדיא לדמי עולה ולדמי שלמים. ואולי ע"כ נדחוק נפשין דמיירי לדמי נסכי עולה ולדמי נסכי שלמים. וה' יאיר עיני בזה. ואחר כותבי כ"ז מצאתי להשיטה מקובצת בנדרים שכתב שם וז"ל (בד"ה דאמר לדמי וכו') ואין להקשות מההיא דבכורות דרבא גופיה אמר שאם הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף אלמא מידי דחזי למזבח לא פקעה אפי' קדושת דמים לא דמי דהא הכא איכא תרתי חדא דאמר לדמיו וחדא דקבע זמן וגילה בדעתו שהוא רוצה להקל בקדושתו אבל התם לא גילה דעתו עכ"ל וי"ל שלזה כיון הר"ן ג"כ יעו"ש היטיב ודו"ק ובזה מתורץ ג"כ שיטת רבינו בריוח.