Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 15:5

נתקדשה קדושת וכו'. עי' שבועות י"א א' ערכין ה' א' תמורה י"א ב' י"ט ב' ובבכורות י"ד ב' ועי' פ"ה מהל' ערכין וחרמין הי"ד יעו"ש. והנה מש"כ רבינו דהאומר דמי בהמה זו עולה דקדוש קדושת הגוף לכאורה אין נראה כן מהתוס' ערכין כ' ב' ד"ה ואמר וכו' דשם כתבו דבכה"ג אין השור קדוש והוי חולין גמור יעו"ש וצ"ל דמיירי הכא דאמר יקדש השור לדמיו וכן משמע לשון הש"ס המקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף וכמש"כ התוס' שם. ועיין בתמורה י"ט ב' דאיתא שם פלוגתא דר"ש ורבנן בדבר שאין ראוי גופו למזבח אי חלה עליו קדושת הגוף דרבנן ס"ל דחלה ור"ש ס"ל דלא חלה יעו"ש היטיב אבל במקדיש זכר משמע דלר"ש נמי חלה עליה קדושת הגוף וכן משמע בתוס' שם ד"ה זאת וכו' יעו"ש היטיב מדכתבו דהסוגיא דשבועות שם אתי כר"ש ומ"מ ס"ל שם דהקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף יעו"ש. ולפ"ז צ"ע על מרן במה שמבואר ממנו דלר"ש אינו קדוש קדושת הגוף וכתב דמילתיה דרבא לא אתי רק אליבא דת"ק יעו"ש היטיב וצ"ע וכן יש לתמוה כזה על הלח"מ בסוף הלכה ז' דהוא נמשך ג"כ אחר מרן בזה וצ"ע.
ודע דעל מאי דאיתא שם הקדיש זכר לדמיו כתב רש"י בבכורות שם דלהכי נקט זכר משום דרובא דמייתו קרבן עולה הוא דמייתו יעו"ש היטיב. אבל תוס' כתבו שם דדווקא זכר אבל נקבה לא אמרינן דליקרב הוא עצמו שלמים דר' יהושע ס"ל המקדיש נכסיו זכרים עצמן יקריבו עולות ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ודמיהן יקנו עולות יעו"ש היטיב והנה יש לעיין אם כוונתם שלא פירש איזה קרבן מייתי רק שאמר סתם דבהמה זו יהיה קדוש לדמיו להביא ממנו קרבן א"כ לכאורה אמאי לא יקריבנו לשם שלמים הוא עצמו והא אקדשיה לקרבן והוא ראוי בעצמו ולא דמי להא דר' יהושע דהתם כיון שהקדיש לבדה"ב א"כ על כרחך כוונתו היה דכולו לשמים משא"כ הכא והנה גם בהא י"ל דאם אמר סתם למזבח ע"כ כוונתו אלבונה וכמו דאיתא במנחות ק"ו ב' יעו"ש וא"כ אין שייך לא עולה ולא שלמים וצ"ל דכוונתן של התוס' דאמר בפירוש לדמי עולה אך א"כ לכאורה לא הוי צריך ראיה מר' יהושע הא משנה מפורשת בתמורה שם י"ט ב' המפריש נקבה לאשם ירעה עד שיסתאב ותימכר ויביא בדמיו אשם יעו"ש היטיב וצ"ע על ראייתם דהא ר' אליעזר ור"י פליגי בהקדיש לבדה"ב אבל הכא מיירי דהקדיש למזבח והתם טעמא אחרינא איכא וכמש"כ לעיל דמילתא דהוי לבדה"ב היא כולה לגבוה משא"כ הכא לכן נ"ל דהתוס' מפרשים גם הכא שאמר שדמיו יהיה קדוש לבדה"ב וכן משמע מלשון התוס' בכל הדבור. וצ"ע בזה.
ועוד יש לעיין על התוס' דהתם כו"ע מודו בין ר' אליעזר ובין ר' יהושע דהבהמות קדושים קדושת הגוף שיקרבו גופייהו למזבח ולא נחלקו אלא על דמיהן יעו"ש אבל מילתא דרבא דס"ל קדוש לקדושת הגוף לכו"ע איכא להא מילתא. אך יש לעיין דהא כלל זה כו"ע מודו דהמתפיס תמימים לבדה"ב אינם יוצאים מידי מזבח לעולם עי' מנחות ק"א א' ותמורה ל"ג ב' וע"כ צ"ל כמש"כ התוס' בבכורות דיש לחלק בין מקדיש זכרים לבדה"ב ובין מקדיש לדמיו וא"כ האיך יתכן לומר דמיירו התם התוס' במקדיש לבדה"ב ואולי י"ל דמחלקי בין מקדיש נכסיו ובין מקדיש לדמיו ואידי ואידי מיירי במקדיש לבדה"ב ואכתי צ"ע בזה. ולכאורה מוכח דלר"א דס"ל דימכרו לצרכי עולות וכו' אה"נ דס"ל דלא חל עליהם קדושת הגוף וכ"כ הצאן קדשים בתוס' שם בבכורות שם וכן מוכח בתמורה כ' א' יעו"ש היטיב ובזה הכל ניחא בע"ה ודו"ק היטיב. ומש"כ רבינו דאם אינו ראויה תמכר ויביא בדמיה עולה עי' במרן שהקשה דלפ"ז משמע דפוסק כר"ש וקשה הא יחידאה הוא ולמה פסק כמותו יעו"ש היטיב. והנה לעיל פ"ה הכ"א פסק שם כר' יהושע יעו"ש היטיב והנה בתמורה כ' א' איתא דר"י ס"ל כר"ש דמידי דלא חזיא ליה לגופיה לא נחתא ליה קדושת הגוף יעו"ש היטיב והנה א"כ אתי שפיר פסק רבינו הכא דפסק כר"ש יעו"ש היטיב אולם כבר הקשה שם הלח"מ על מה שפסק כר' יהושע וכמש"כ שם בס"ק נ"ג וגם לקמן פ"ד מהל' פסולי המוקדשין הט"ז פסק שם כת"ק דר"ש דאף דלא חזי לגופיה מ"מ נחית ליה קדושת הגוף והנה שם בפ"ד מהל' הנ"ל הכ"ו פסק דאם היה חייב אשם בן שנה והביא בן שתים וכו' פסול ותעובר צורתו ויצא לבית השריפה יעו"ש היטיב ועי' בפי' התוס' בתמורה י"ט ב' ד"ה אשם וכו' שלחד פי' אתי כר"ש שאינו קדוש משום דכיון דלא חזי למילתיה לא קדוש קדושת הגוף יעו"ש והנה אי"ה שם יבואר מזה וע"ע בירושלמי פ"ד דשקלים ה"ד יעו"ש היטיב מזה ובתמורה כ"ז ב' יעו"ש. ועי' מרן שכתב דכאן מיירי ג"כ שתימכר לאחר שתומם יעו"ש היטיב והיינו כת"ק דר"ש ולפ"ז צ"ל שס"ל דלא כר' יהושע רק כר"א וכמש"כ בפ"ה מהל' ערכין וחרמין יעו"ש היטיב.