לא נפסלו וכו'. עיין ר"ה ה' ב' וזבחים כ"ט א' תמורה כ"א ב' ועיין ספרי תצא פיסקא רס"ד ועיין ירושלמי שם.
הוא עובר וכו'. עיין ר"ה ו' ב' ובירושלמי שם ב' א' לא משמע כן רק דעובר על כל רגל ורגל יעו"ש.
ברגל שפגע וכו'. עיין תוס' ר"ה ו' א' ד"ה יקריב וכו' שמבואר התם הא דאזהרה לבי"ד היינו לאחר שעבר עליו שלשה רגלים ועבר בבל תאחר אבל כל זמן שלא עבר על בל תאחר חייבי שלמים ועולות ממשכנין אותם אם רואין שמוציאין מעות ויש לחוש שלא ישאר בידו וחייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין יעו"ש היטיב ועיי"ש בריטב"א שכתב ליישב קושיית התוס' דבאמת מן הדין ממשכנין בכל דבר כדאמרן כאן ומאי דאמר חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין היינו דבי"ד א"צ למשכנן כי מסתמא יביאו מעצמן אבל אי פשעו ולא הביאו בי"ד ממשכנין אותן יעו"ש ולפ"ז י"ל שפיר דגם ברגל הראשון ממשכנין אותן וכמש"כ רבינו. ועוד י"ל טעם רבינו כמש"כ תוס' עצמן שם דה"ה על כל מ"ע דכופין ונקט הכא דסד"א מכיון דכתיב לרצונו ס"ד דאין כופין קמ"ל יעו"ש וא"כ כיון שיש מ"ע ברגל ראשון לכן כופין ג"כ אעשה זו וע"ע במל"מ הלכה י"ז.