פיו ולבו וכו'. עיין פסחים ס"ג א' ועיין פ"ג דתרומות ועיין נזיר כ"ו א' יעו"ש וכמש"כ מרן יעו"ש.
בעולה ואמר וכו'. מרן לא הערה מקור דין זה ועיין שבועות כ"ו ב' דאם נתכוין לומר פת חטים ואמר פת סתם דבריו קיימים דפי' לא סתר את מה שבלבו יעו"ש היטיב ולכאורה נראה דמיירי הכא בחרמי גבוה דאילו חרמי כהנים א"כ אינם הקדש אבל י"ל דגם חרמי כהנים כל זמן שהם ביד בעלים הקדש הם כדאיתא בבכורות ל"ב א' ועיין תוס' ר"ה ה' ב' ד"ה ערכין וכו' יעו"ש.
אינו צריך וכו'. עיין שבועות כ"ו ב' והא דלעיל מיירי בשהיה פיו סותר כוונתו וקמ"ל דאם מה שהוציא בשפתיו לא היה סותר ממש את מה שבלבו כגון שאמר קרבן ובלבו היה עולה או שאמר הקדש ובלבו היה חרם ג"כ מהני דזה מיקרי אין פיו סותר את לבו וכ"ש אם לא הוציא בשפתיו כלל וגמר בלבו לבד וודאי דמהני. ופשוט.
כל נדיב וכו'. בשבועות שם איתא וז"ל גמר בלבו מנין ת"ל כל נדיב לב שאני התם דכתיב כל נדיב לב וניגמר מינה משום דהוי תרומה וקדשים שני כתובין הבאין כאחד יעו"ש ולכאורה משמע קצת מרש"י ז"ל דהאי כל נדיב לב דמייתי הש"ס הוא קרא דוכל נדיב לב עולות דמיירי בקדשים וקאמר כיון דכתיב נמי אצל תרומת מלאכת המשכן כל נדיב לב א"כ הו"ל תרי קראי דגמר בלבו א"צ להוציא בשפתיו א"נ י"ל דהאי כל נדיב לב דמייתי הש"ס כוונתו על הנך תרי קראי על הך קרא דמיירי בקרבנות והך קרא דמיירי בתרומת מלאכת המשכן והנך תרי קראי כללינהו הש"ס במאי דקאמר ת"ל כל נדיב לב וכוונתו אהנך תרי קראי והנה רש"י ז"ל כתב קרא דתרומת מלאכת המשכן היינו פסוק כל נדיב לב הביאו וגו' והוא בשמות ל"ה כ"ב וכ"ה ברש"י חגיגה י' א' (ומתוס' שבועות ד"ה שאני וכו' משמע דגרסי בחגיגה פסוק וכל נדיב לב וגו' ומשמע דהוא קרא וכל נדיב לב עולות וגו' דגבי קרבנות) והנה רבינו מייתי הכא פסוק כל נדיב לב יביאה והוא שם בשמות פסוק ה' ושם כתיב כל נדיב לבו יביאה יעו"ש ועל כרחך ט"ס הוא ברבינו וכצ"ל כל נדיב לב הביאו או כל נדיב לבו יביאה והנה מרבינו שהביא כאן האי קרא דמיירי בתרומת מלאכת המשכן משמע דס"ל דהש"ס לא מיירי כלל מפסוק דוכל נדיב לב עולות דהוא פסוק בד"ה רק הש"ס כוונתו אקרא דמיירי בתרומת מלאכת המשכן דלכן מייתי הש"ס קרא דכל נדיב לב ולא וכל נדיב לב ואף דהפסוק דכל נדיב לב מיירי בתרומת נדבת המשכן מ"מ ה"ה גבי קרבנות וזה שסיים רבינו וכן כל כיוצא בזה מנדרי קדשים ונדבותן ור"ל דזה לא גרע מתרומת מלאכת המשכן והא דקאמר הש"ס דהוו תרומה וקדשים שני כתובין הבאין כ"א היינו תרומת דגן ממש וכמש"כ התוס' שם ובגיטין ל"א א' ד"ה ובמחשבה וכו' יעו"ש.