עשרון סלת וכו'. עיין לעיל פי"ב ה"ה יעו"ש.
כמה עשרונות וכו'. היינו מנחת נסכים שמביאה שלשה עשרונים לפר ושנים לאיל ומיירי בחובה. או מיירי בנדבה שלא נדר מקודם כלל רק מביא עכשו בנדבה. וחזר ואמר או כפי נדרו היינו שנדר מכבר להביא מחוייב להביא כפי מה שנדר. וכ"ז פשוט.
ושמן הראוי וכו'. היינו לוג לכל עשרון וכמו שנתבאר לעיל פי"ב ה"ז יעו"ש א"נ דקאי על מנחת נסכים דבעי לאתויי שמן כפי מה שצריך לכל מנחה ונתבאר דינם לעיל פ"ב.
ומודד בעשרון וכו'. עיין לעיל פ"א מהל' כלי המקדש הט"ז ופ"ב ה"ח יעו"ש היטיב.
שמן בכלי וכו'. עיין מנחות ע"ד ב' ואיתא שם כל המנחות הנעשות בכלי טעונות שלשה מתנות שמן יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתן יעו"ש וקאמר שם בש"ס דאתי לאפוקי מנחת מאפה תנור. והנה דעת רבינו ז"ל דלא ממעט רק מאפה תנור אבל מנחת סולת טעונה שלשה מתנות כמו מנחת מחבת ומרחשת וכן הוא בתוס' שם ע"ה א' ד"ה מה להלן וכו' ומה שהקשה הלח"מ על התוס' שלא הקשו במנחת העומר ומנחת סולת אלא מנלן מתן שמן בכלי ולמה לא הקשו על בלילה יעו"ש היטיב דע דהצאן קדשים גורס שם בתוס' כך וז"ל ומיהו צריך לדקדק דבמנחת סולת ובמנחת העומר דלא כתיב בהו בלילה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתן מנלן וכו' יעו"ש היטיב א"כ באמת מקשו התוס' על תרווייהו מנלן וכ"כ המל"מ יעו"ש (וע"ע במל"מ מש"כ בבאור דברי התוס' יעו"ש היטיב ודברים פשוטים המה יעו"ש) וכן הוא מבואר בהדיא בפי' המשניות לרבינו דמנחת סלת טעונה שלשה מתנות יעו"ש. וע"ע בצאן קדשים שהביא בשם ס' ברכת הזבח שמחק בתוס' תיבת בלילה יעו"ש ואולי הטעם לפי שמצינו כמה פעמים במנחת סולת כתיב בלולה בשמן וא"כ אין הקושיא רק ממתן שמן בכלי קודם לעשייתו וע"ע בתו"כ ויקרא פ"י פרשה ח' ופרשה ט' שם משמע דזה פשוט דבעי כל מנחת סלת בלילה יעו"ש היטיב ועוד אי"ה יבואר מזה. ועיין תוס' יו"ט שהביא קושיית הגור אריה שתמה אמאי לא נמעט נמי לחם הפנים ושתי הלחם מיציקה יעו"ש והנה שפיר תמה עליו התוס' יו"ט יעו"ש אך ביותר אתמה גם על שניהם איך אישתמיט מינייהו דברי התוס' ע"ה ב' ד"ה איזהו וכו' יעו"ש היטיב וביותר תמוה לי על הצאן קדשים שם ע"ה א' על תוס' ד"ה ואימא להוציא וכו' יעו"ש שכתבו וז"ל ותמיה לי מה דלא הקשה איפכא דגבי יציקה נמי ליפריך אימא להוציא שתי הלחם ולחה"פ כמו דממעטינן מפתיתה ואח"כ מצאתי קושיא זו בס' קרבן אהרן דף ע"ה ע"ד עיי"ש עכ"ל ותמוה הוא דאיך לא עיין בדבור תוס' הסמוך ליה ואמאי לא דרש סמוכים.
נותנה בכלי שרת וכו'. עיין מרן שתמה ע"ז דמה שנראה מדברי רבינו דהבלילה לא היתה בכלי שרת והא במנחות ט' א' מבואר דבעי כלי יעו"ש היטיב ולענ"ד נראה דדברי רבינו נובעין מהא דאיתא בסוטה י"ד ב' דאיתא התם ונותנה לתוך כלי שרת ומקדשה בכלי שרת ונותנן עליה שמנה ולבונתה וכו' יעו"ש היטיב משמע דקודם היציקה נותן אותה בכלי שרת וכ"ה בתוספתא דמנחות פ"א יעו"ש ואף שהיו לשין בביסא והיא היתה כלי שרת דמדת הלח היא כמו שמבואר במנחות נ"ז ב' מ"מ אין חיוב למילש בביסא כמו דאיתא בש"ס שם ורבינו לא כתב רק מאי דמבואר על פי דין ועיין תוס' מנחות ח' א' ד"ה ולר' חנינא וכו' ושם ט' א' ד"ה ר"ל וכו' ושם צ"ה ב' ד"ה ומאי קושיא וכו' ושם נ"ה א' ד"ה כל וכו' יעו"ש היטיב וע"ע תוס' חולין ל"ו א' ד"ה צריד וכו' שם מבואר דהלישה והעריכה יהיה ג"כ בכלי שרת יעו"ש היטיב ועיין תוס' מנחות צ"ו א' ד"ה שאלו וכו' יעו"ש היטיב והנה מהסוגיא דמנחות ט' א' שהקשה מרן י"ל דמיירי התם בדבר שאין טעון יציקה רק בלילה יעו"ש ולכן בעינן שיהיה הבלילה בכלי שרת אבל רבינו מיירי שטעון יציקה ולכן די שיהא הקידוש ביציקה לבד. אולם קשה מהא דמבואר בתוספתא והובא בתוס' מנחות צ"ה ב' דהלישה והעריכה היתה בפנים בכלי שרת יעו"ש ועוד לפי מש"כ התוס' שם ושם דאם היה נתון בתחלה בכלי שרת גנאי הוא להוציא אח"כ לכלי חול יעו"ש היטיב א"כ לפי זה לפי דעת רבינו דס"ל בפ"א מהל' כלי המקדש דעשרון נתקדש בפנים א"כ כבר נתקדש בכלי שרת וא"כ איך יוצא אח"כ לכלי חול וע"ע זבחים כ' ב' תוס' ד"ה יציאה וכו' יעו"ש והנה בזה יש ליישב דס"ל כר' חנינא במנחות ח' ב' דאין זו קדושה בלא זו וא"כ הסולת לא נתקדש בכלי עשרון ומותר להוציאן לכלי חול ואי משום הא דכתב רבינו לעיל פי"ב הכ"ג דלישתן ועריכתן בפנים י"ל דאין הטעם משום דנתקדשו בכלי שרת רק הטעם כמש"כ התוס' בפסחים ל"ו א' ד"ה במקום וכו' משום שלא תחמיץ יעו"ש היטיב ויש ליתן טעם נכון לסברת רבינו כיון דס"ל דלא נתקדש אחד בלי חבירו א"כ כל זמן שלא נתן השמן בשלימות עדיין לא נתקדש א"כ כל זמן שלא נתן המתן שמן האחרון עדיין לא נתקדש ולכן לא היה צריך לכלי שרת אבל כשלא נשארו כי אם היציקה היה נותן בכלי שרת וכשצק השמן נתקדש בכלי אע"ג דאכתי היו צריך עדיין לנתינת לבונה מ"מ למה לו להפסיק בין היציקה ובין הלבונה ולכן היה יוצק בכלי שרת ונותן עליו לבונה ונגמר הקידוש. כן נראה לענ"ד. (ויש לעיין עוד בזה) ועיין לח"מ שכתב שרבינו ס"ל דהא דקאמר דבעי כלי לאו היינו כלי שרת דאי נימא דבעי כ"ש א"כ מתקדש ונפסל ביוצא יעו"ש היטיב ולא נ"ל דוחק התוס' יעו"ש היטיב ונ"ל דלשיטת רבינו בלא"ה לק"מ דכיון דס"ל דאין כ"ש מקדשין אלא בעזרה עיין פ"ג מהל' פסולי המוקדשין ה"כ יעו"ש היטיב וא"כ פשיטא דלק"מ קושיית התוס' (במנחות ט' א') דאם בללה בחוץ לעזרה לא נתקדשה כלל להיפסל ביוצא והבן ובזה מתורץ קושית התוס' על רש"י בפשיטות שם והבן ועוד במקו"א יבואר מזה אי"ה ביתר ביאור. וכללו של דבר לדעת רבינו לא בעינן כלי שרת רק במתן שמן האחרון אבל לא קודם לזה כן נראה לענ"ד בזה ועיין מש"כ לקמן בזה בס"ק כ"ה.
הכל לוג וכו'. כ"מ כל הסוגיא מנחות כ"ט א' ועיין רש"י י"ח א' ד"ה לא בלל וכו' יעו"ש.