עשה חמץ וכו'. נ"ל שזה יצא לו מהא דאיתא במנחות נ"ו א' וז"ל א"ר פפא אפאה לוקה שתים אחת על עריכתה ואחת על אפייתה והא אמרת מה אפיה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבין עליה בפ"ע לא קשיא הא דערך הוא ואפה הוא הא דערך חבריה ויהיב ליה ואפה עכ"ל ועי"ש רש"י ותוס' (עיין מרן ולח"מ) ורבינו נראה לענ"ד דמפרש ליה כן דר"פ חדית לן דאם עשה אחד כולן מחייב חטאת בפ"ע על כל מלאכה ומלאכה והמקשן היה ס"ל דאם עשה אחד כולן אין חייב אלא אחת והא דמרבה כולם לחיובא היינו אם עשה אדם שום מלאכה מכולן חייב על כל מלאכה ואם עשו בני אדם מחולקין כל אחד עשה מלאכה אחרת חייב כל אחד ואחד על מלאכתו אבל אם אדם אחד עשה לכולן אינו חייב אלא אחת על כולן ותירץ ר"פ דלא קשיא דאם עשה אחד העריכה ואחד האפיה חייב כל אחד על מלאכתו אבל אם ערך הוא ואפה הוא חייב שתים (ור"פ תפס דבר ההוה דהאופה הוא העורך ומינה דאם לש ג"כ חייב שלש על הלישה ועל העריכה ועל האפייה) וי"ל דיצא לו להמקשה כן מדנקט מה אפייה שהיא מעשה יחידי וחייבין עליו בפ"ע דהאי בפ"ע לכאורה מיותר אלא ודאי דה"ק כשהיא בפ"ע שלא עשה שום מלאכה אלא אפיה בלבד חייב עליו אבל אם עשה עמה עוד מלאכות אה"נ דאינו חייב על כולם רק אחת א"נ מדנקט מעשה יחידי ר"ל שהוא חייב על מעשה יחידי אבל לא שמענו מזה שהוא חייב שתים על שתי מלאכות ותירץ ר"פ דהברייתא מיירי בערך חבריה ואפה הוא אבל בערך הוא ואפה הוא אה"נ דחייב תרתי. ויש לעיין עוד בזה.