והשיריים מתפזרין וכו'. עיין יבמות שם וז"ל נקמצת כמנחת ישראל ואינה נאכלת כמנחת כהנים הא כיצד הקומץ קרב בעצמו והשירים קריבין בעצמם. איקרי כאן כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו אר"י בריה דר"ש בן פזי דמסיק להו לשם עצים כר"א דתניא ר"א אומר לריח ניחוח אי אתה מעלה אבל אתה מעלה לשם עצים הניחא לר"א אלא לרבנן מאי איכא למימר דעביד לה כר"א בר"ש דתניא ראב"ש אומר הקומץ קרב לעצמו והשירים מתפזרין על בית הדשן ואפילו רבנן לא פליגי עליה דראב"ש אלא במנחת חוטא של כהנים דבת הקרבה היא אבל הכא אפילו רבנן מודו עכ"ל הגמ' וכן הוא בסוטה כ"ג א' יעו"ש והנה רבינו ס"ל כרבנן ולא כר"א עיין לקמן פ"ו מהל' פסולי המוקדשין ה"כ יעו"ש והא דפסק לעיל בפ"ה מהל' איסורי מזבח ה"ג דמקטיר לשם עצים היינו דווקא בשאור ודבש והחילוק מבואר בזבחים ע"ז א' יעו"ש היטיב ואע"ג דהסוגייא דזבחים ע"ו ב' ובמנחות ק"ו ב' כוותיה דר"א אתי וכמו שכתב התוס' בזבחים ע"ז א' ד"ה ורבנן וכו' מ"מ פסק רבינו כרבנן ולא כר"א וכן פסק בפי' המשניות בזבחים ע"ז א' וכ"ז פשוט (ולא כתבתי זה אלא לעורר המעיין משום דהעין משפט בציונים נתן קצת מכשול לפני המעיינים יעו"ש היטיב). והך מתפזרין אבית הדשן עיין רש"י מנחות ע"ד א' כתב וז"ל אלא אבית הדשן דלמטה במקום שמשליך מוראה ונוצה ותרומת הדשן אצל הכבש ושם היו נבלעים ושם היה מתפזר עכ"ל וכ"כ רש"י יבמות שם ק' א' יעו"ש היטיב ועיי"ש בתוס' ד"ה והשירים וכו' יעו"ש היטיב שהשיגו על רש"י וכתב דהכא מיירי בבית הדשן שהיה במזרחו של כבש יעו"ש היטיב אבל י"ל דרש"י ז"ל ס"ל דהלכה כת"ק דלא היה רק דשן אחד בעזרה ועיין לעיל פ"ו הלכה כ"א מש"כ שם וצ"ע בזה. ועיין במנחות שם ע"ד א' תני אבוה דר' אבין כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל לאכילה הקשתיו ולא לד"א יעו"ש ברש"י שתי לשונות אי מילתא בפ"ע או אי קאי אהא דלעיל יעו"ש היטיב ועיין ירושלמי סוטה פ"ו ה"ג יעו"ש היטיב ושם משמע כלישנא ב' דרש"י יעו"ש היטיב וקצ"ע.