שזו אזהרה וכו'. מכות י"ז א' ספרי ראה פיסקא ע"ג יעו"ש.
לאו כל קדשים וכו'. שם ובספרי שם פיסקא ע"ב. ויש לעיין ולכאורה לילקי נמי משום ובשר בשדה טריפה לא תאכלו כדאיתא במכות י"ח א' וזה לא חשיב לאו שבכללות כמש"כ התוס' התם אמנם ביומא ל"ו ב' ד"ה לאו וכו' כתבו התוס' דזה חשיב לאו שבכללות יעו"ש היטיב ויש לעיין בזה כי התם פי' התוס' כדעת רש"י במכות דהסוגיא דמכות לא מיירי ממלקות רק מאיסורא בעלמא אמנם רבינו לכאורה לא מפרש כן ומפרש דמיירי נמי התם ממלקות ממש וכמש"כ הלח"מ הלכה א' (ועיין לעיל ה"ג ד"ה ככל העולה) (א"כ מבואר מזה דלוקין על לאו זה. ואולי רבינו מפרש דאע"ג דהש"ס משני עלה תירוץ אחר מ"מ אין זה מוכרח דלא הוי לאו שבכללות ועיי"ש דמקשה נמי ולילקי נמי משום לא יאכל כי קדש הוא כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו ועיי"ש בתוס' ד"ה כל שבקדש וכו' (שם ע"ב) מש"כ בזה וע"ע בתוס' זבחים פ"ב ב' ד"ה כיון וכו' דלאו הכל מודים דזה קאי על יוצא יעו"ש היטיב. אמנם רבינו על כרחך לא ס"ל כן וכמש"כ הלכה ו' וע"כ צ"ל דזה הכתוב דמייתי רבינו מיירי באוכל בחוץ והתם מיירי באוכל בפנים אבל בסוגיא דמכות מבואר דאינו כן ואף באוכל בחוץ איכא לאו זה וצ"ע וכן הקשה הלח"מ בהלכה א' יעו"ש ועיין מש"כ בהלכה א' ס"ק ד' והבן היטיב וצע"ג בזה.