אין לו חלק וכו'. זבחים צ"ח ב' ותו"כ צו פ"ט יעו"ש ועיין תוס' יו"ט שנעלם ממנו התו"כ יעו"ש.
אין לו חלק וכו'. זה הלשון הוא במשנה שם צ"ח ב' ואיתא שם ק"ב וז"ל הא טהור בשעת זריקת דמים וטמא בשעת הקטר חלבים חולק מתניתין דלא כאבא שאול דתניא אבא שאול אומר לעולם אינו אוכל עד שיהא טהור משעת זריקה עד שעת הקטר חלבים דאמר קרא המקריב את דם השלמים ואת החלב דאפילו הקטר נמי בעי עד כאן לשון הש"ס ומבואר דרבינו ס"ל כאבא שאול וא"כ הו"ל לכתוב רבותא יותר דאפילו טהור בשעת זריקה וטמא בשעת הקטר אינו חולק אבל י"ל בפשיטות כיון שסיים בהדיא כן אינו חושש לטעות משא"כ דהמשנה לא סיים את דברי אבא שאול אלמא דס"ל כת"ק (ועוד י"ל דרבינו היה בגירסתו במשנה פסוק הכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה וכמש"כ התוס' צ"ט א' ד"ה אינו וכו' יעו"ש והאי קרא דהמקריב את דם השלמים וכו' מיבעי ליה לכל כהן שאינו מודה בעבודה יעו"ש ברש"י ותוס' אבל רבינו מייתי להך קרא דאבא שאול א"כ ליכא למיחש לטעות) ואי לא מסתפינא אמינא להגיה שכצ"ל וטהור בשעת הקטר חלבים או טהור בשעת זריקה וטמא בשעת הקטר אינו חולק בבשר וכו' ועיי"ש ברע"ב משמע דא"צ להגה"ה יעו"ש היטיב וק"ל.
אחר הקטר וכו'. כתב בהגה"ה וז"ל בפירושו כתב רבינו עד שעת הקטר חלבים והיינו כאבא שאול וכאן כתב אחר הקטר ונראה דחזר בו עכ"ל ולענ"ד איני רואה חזרה דאבא שאול גופא כוונתו דיהא טהור כל זמן ההקטרה היינו בשעה שמתחילים להתקטר וכן משמע לשון הש"ס דאפילו הקטר נמי בעי וכן הוא הלשון בתו"כ צו פט"ז וז"ל אבא שאול אומר מניין טהור בשעת זריקת דמים וטמא בשעת הקטר חלבים שאינו חולק בבשר וכו' וע"ע בתוספתא מנחות פי"ג (ושם איתא זה בשם ר' נהוראי יעו"ש) יעו"ש היטיב ובזה אזיל נמי מש"כ בהג"ה במרן הלכה כ"ב וז"ל נראה דהרב כ"מ לא דק דבעיא דרב אשי הוא אליבא דאבא שאול וכן פירש"י ואבא שאול עד שעה קאמר עכ"ל ולפי מש"כ אזדא ליה השגתו. ובר מן דין תמיהתו אינו תמיה דכי בשביל כן אינו יכול להביא הבעיא על דין רבינו וכמו דבעי רב אשי אליבא דאבא שאול ה"ה אליבא דרבינו דצריך שיהיה טהור בשעת הקטרה. ופשוט לדעתי. והבן.