עם מורם וכו'. לא מיבעיא שלמים וודאי דלא דזה נאכל לשני ימים ולילה ובכל העיר ולכל אדם משא"כ חטאת ואשם דאינו נאכל אלא לזכרי כהונה ובעזרה וליום ולילה אלא אפילו מורם מתודה ואיל נזיר דנאכל ג"כ ליום ולילה ודווקא לכהנים או לנשיהם ועבדיהם אסור מפני שממעט אוכליהן ומקום אכילתן דמורם מתודה ומאיל נזיר נאכלין בכל העיר לנשי הכהנים ועבדיהם משא"כ חטאת ואשם וכן הטעם בכל אינך דקא חשיב רבינו. ומקור לאלו הדינים תוספתא פ"י דזבחים יעו"ש היטיב וכמש"כ מרן.
באוכליהן ובמקום וכו'. ובבבא שנייה כתב מפני שממעט זמן אכילתן דהאוכלים והמקום הוא הכל שוה ואין נפק"מ רק בזמן. ובבבא ג' כתב מפני שממעט באוכליהן ובמקום אכילתן ובזמן אכילתן היינו מפני שהשלמים נאכלים בכל העיר ולנשי הכהנים ועבדיהם משא"כ חטאת ואשם אינם נאכלים אלא לזכרי כהונה ולפנים מן הקלעים נמצא ממעט במורם משלמים אוכליהן ומקום אכילתן. והנה השלמים של אמש אינם נאכלים רק עד הלילה משא"כ האשם והחטאת של היום נאכלים עד חצות ונמצא ממעט זמן אכילתן באשם וחטאת וכן יש להגיה ג"כ בתוספתא שם יעו"ש היטיב.
חתיכה של וכו'. עיין בערלה פ"ב משנה ט"ז דמיירי שנתבשלו חתיכה של קדשי קדשים וחתיכה פיגול וחתיכה נותר ונתבשלו הכל ביחד ויש בקדירה לבטל כל אחד בפ"ע אבל כולם ביחד אין בקדרה כדי לבטל וס"ל לת"ק דשנים ושלשה שמות מצטרפין לכן נשאר אסור לזרים אבל ר' שמעון ס"ל דאין שתי שמות מצטרפין לכן מותר אף לזרים יעו"ש והלכה כת"ק יעו"ש ועיין מרן שתמה על רבינו שכתב או של פגול או של נותר דהא מיירי הכא שבישל כולן ביחד ועיין לח"מ מש"כ בזה יעו"ש היטיב דהעלה דרבינו חזר בו מפי' המשנה יעו"ש היטיב והתוס' יו"ט שם האריך ג"כ בזה (ומה שנראה מהתוס' יו"ט דלפי דבריו שבפי' המשנה לאו דוקא מיירי בשבישל כלם יחד אלא ה"ה אם בישל כל אחד בפ"ע יעו"ש לא ידעתי לכאורה דהא ז"ל (בפי' המשניות) וזהו שאמר כאן שמותר לכהנים בין טמאים בין טהורין לפי שהכל נטמא בנותר ובפיגול כמו שיתבאר במקומו עכ"ל. וזה תינח אם נתבשל ביחד עם פיגול ונותר אבל אם נתבשל קדשי קדשים לבד אסור לטמאים וכמש"כ הלח"מ. ואפשר לדחוק דהתוס' יו"ט לא מיירי מזה הפרט ולפי שאין זה מוזכר במשנה אם בעינן טמאים או טהורים וי"ל דמיירי בטהורים ובנתבשל ביחידי זה הנ"ל לפי דעת התוס' יו"ט) יעו"ש היטיב. ומה שתמה התוס' יו"ט על מרן שכתב על הראב"ד שכתב על רבינו וז"ל א"א והוא שיהא בשל היתר כדי להעלות את האיסור וכתב ע"ז מרן וז"ל פשוט הוא וכתב רבינו בהדיא בפי' המשנה שם עכ"ל וכוונתו פשוט דמיירי שנתבטל בששים דאל"כ הכל אסור ולא ירדתי לסוף דעת התוס' יו"ט בזה וה' יאיר עיני (שוב מצאתי בתוס' חדשים שהרגיש בזה). ודע דבזה שוו התוס' יו"ט והלח"מ דמיירי דהפגול והנותר היה של קדשי קדשים יעו"ש היטיב ואשר אני אתמה על דברי רבינו דבירושלמי שם מבואר דפליגי בזה ר' יונה ור' יוסי אי המשנה איירי בקדשי קדשים או בקדשים קלים יעו"ש ואם נימא דמיירי או או א"כ איך אסרי רבנן לזרים בקדשים קלים שנתבשלו כיון שהם עצמם בעינם מותר לזר. אך י"ל דמיירי קודם זריקה וס"ל לחד דקודם זריקה נמי לית ביה משום זרות אך לכאורה יש להקשות כיון שאין חילוק בין ישראל לכהנים בקדשים קלים וכמש"כ תוס' יו"ט ולח"מ. ואי"ה יבואר זה בפרק דלקמן.