בכל מאכל וכו'. עיין זבחים נ"ג א' נ"ד ב' נ"ה א' וע"ע שם ע"ו א' צ' א' ויליף לה שם מדכתיב למשחה לגדולה יעו"ש היטיב והא דיליף לה בחולין קל"ב ב' מלמשחה דאין נאכלים אלא צלי ובחרדל היינו כמש"כ התוס' שם דאם הוא שוה לו צלי שלוק ומבושל יאכל צלי אבל אם חביב עליו מבושל או שלוק יעשה כמו שחביב עליו יעו"ש ועיין בטור ושו"ע יו"ד סי' ס"א סעיף י"ב. ולולי דמסתפינא אמינא דהש"ס דחולין כוונתו שלא יאכל חי והא דנקט צלי בחרדל נקט דבר ההוה שכן היה דרכם וה"ה שלוק ומבושל וע"ע ספרי קרח פיסקא קי"ז שם לא נאמר רק למשחה לגדולה ולא סיים שם צלי בחרדל יעו"ש אלמא דלאו דוקא הוא רק כל שהוא דרך גדולה וצ"ע בזה.
תבלין של תרומה וכו'. שם צ' א' ופסק כר"מ ומה שתמה הלח"מ דאמאי פסק כר"מ. רצונו דאע"ג דר"ש ור"מ קאי בעירובין מ"ו ב' בתיקו יעו"ש אבל כיון דתרומת תבלין דרבנן הו"ל לפסוק להקל במידי דרבנן. ובאמת דצ"ע בטעמא דרבינו ואי משום דשם ע"ו א' איתא דזה תלוי בפלוגתא דשביעית פ"ח מ"ז אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה ושם ס"ל הת"ק כר"מ הא שם מיירי בשמן של תרומה דהוי מדאורייתא אבל אכתי בתרומת תבלין דמדרבנן י"ל דהלכה כר"ש וצ"ע. ומש"כ המל"מ וז"ל ועיין בסוגיית הש"ס זבחים ע"ו ותמצא טעם למה שפסק כר"מ יעו"ש היטיב לא ידעתי האיך ואי משום דשם ע"ה ב' תני תנא קמיה דרב שביעית אין לוקחין בדמיו תרומה מפני שממעטין באכילתה אמרוה רבנן קמיה דרבא הא דלא כר"ש יעו"ש הא התם מיירי בתרומה דאורייתא. ואולי כוונתו כיון דחזינן דלית הלכתא כר"ש במה שמתיר להביא תרומה לבית הפסול ואף דר"ש מחלק בין לכתחלה ובין דיעבד מ"מ כיון דאנן לא פסקינן כוותיה בחדא בתרומה דאורייתא לענין דיעבד ה"ה לענין לכתחלה במילתא דהוא מדרבנן יעו"ש היטיב בסוגייא וצ"ע בזה ועיין בירושלמי בשביעית פ"ח דשם מבואר דהלכה כר"מ יעו"ש היטיב.
והעצמות הנשארות וכו'. זבחים פ"ו א' וצ"ח א' ומנחות פ"ג א' יעו"ש ושם לא מיירי רק בעולה אבל בקדשים הנאכלים לית דיינא ולית דינא דשרי. ועיין מרן בשם ר"י קורקו"ס מש"כ בשם תוס' (שם בזבחים פ"ו א' ד"ה ופליגא וכו') דמיירי שאין בהן דבר ראוי לאכילה יעו"ש היטיב אבל א"צ לזה די"ל דרבינו ס"ל כמש"כ הר"ש בתרומות פי"א מ"ה בשם הירושלמי דשם מיירי בעצמות הנאכלות כמו ראשי כנפים והסחוסין יעו"ש וי"ל דמיירי בזה האופן היינו שנשארות ואין נאכלות והם העצמות הקשים. ודע כי המשנה דתרומות לא הובאת כלל ברבינו ואולי כוונתו העצמות הנשארות שלא הכניסן רק השאירן והוי כאילו השליכן וצ"ע בזה איך היתה כוונתו.